אחריות רשות רישוי בעוולת הרשלנות בנזיקין (1) – מהי עוולת הרשלנות

כאשר אדם נפגע בבית עסק מסוים או על ידי עסק מסוים, פעמים רבות נתבעת בנזיקין גם  הרשות המקומית, אשר בתחומה התנהל העסק. בדרך כלל תיתבע הרשות בגין רשלנותה.

סדרת מאמרים זו (3) דנה במהות עוולת הרשלנות, בחובות הזהירות של הרשות המקומית הנובעות מחוק רישוי עסקים, ובאחריות שהוטלה על הרשות במקרים אלו.

מאמר זה, הראשון בסדרה, מסביר מהי עוולת הרשלנות.

 עוולת הרשלנות

מהי עוולה בנזיקין

סעיף 3 לפקודת הנזיקין קובע כי: “הדברים המנויים להלן בפקודה זו הם עוולות, ובכפוף להוראות הפקודה – כל הנפגע או הניזוק על ידי עוולה שנעשתה בישראל יהא זכאי לתרופה המפורשת בפקודה מידי עושה העוולה או האחראי לה.”

משמעות הסעיף היא כי אדם שניזוק יכול לתבוע אדם או גוף אחר בגין  הנזק שנגרם לו רק אם המעשה או המחדל שגרמו לנזק  מנויים בפקודת הנזיקין (“העוולה”).

בעוד רוב הסעיפים בפקודה מתייחסים למעשים או מחדלים ספציפיים, עוולת “הרשלנות” מנוסחת בחוק באופן רחב, כך שבתי המשפט והמדיניות המשפטית הם אלו שקובעים אילו מעשים ו/או מחדלים יכללו בגדר עוולה זו. לכן עוולה זו נקראת “עוולת מסגרת”.

מהי עוולת הרשלנות

סעיף 35 לפקודת הנזיקין קובע כך: “עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותןנסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה”.

בפסק דין ועקנין נקבעו הכללים לפיהם יבדוק בית המשפט האם, במקרה ספציפי, יחוייב הגוף הנתבע בגין אחריותו  בעוולת הרשלנות.

בית המשפט  יבדוק 3 שאלות:
הראשונה- האם המזיק (הנתבע) חב חובת זהירות לניזוק, הן במישור העקרוני (“חובת הזהירות המושגית”) והן במישור של המקרה הספציפי הנדון לפניו (“חובת הזהירות הקונקרטית”).
השניה- האם חובה זו הופרה.
שלישית- האם הפרת חובת הזהירות היא זו שגרמה לנזק (“קשר סיבתי”).

מהי חובת הזהירות המושגית- חובה זו עוסקת בקטגוריות שלמות של מזיקים וניזוקים ללא קשר למקרה הספציפי. בית המשפט יבחן ראשית, האם קיימת חובת זהירות בין אנשים או גופים הנמנים על הקטגוריות השונות. יצויין כי ניזוק או מזיק ספציפיים יכולים להשתייך לכמה קטגוריות ובית המשפט יבחן כל אחת מהן. קטגוריות אלו יכולות להשתנות בהתאם לשינוי שחל עם השנים בערכים ובסדרי העדיפויות החברתיים.

מהי חובת הזהירות הקונקרטית-  לאחר שבית המשפט קבע כי חלה בין המזיק לניזוק חובת זהירות מושגית הוא יעבור לבחון האם במקרה הספציפי חלה חובת זהירות קונקרטית. חובה זו תחול רק על המקרה הספציפי ותבדוק האם האדם הסביר יכול היה לצפות, בנסיבות המיוחדות של המקרה, את התרחשות הנזק. אם התשובה לשאלה זו חיובית יבדוק בית המשפט האם האדם הסביר היה גם צריך לצפות את הנזק באותו המקרה. ( לא בכול מקרה שניתן לצפות נזק קיימת גם חובה נורמטיבית לצפותו).

חובת הזהירות הקונקרטית תוטל רק בגין סיכון בלתי סביר- סיכון שהחברה רואה אותו בחומרה יתרה ודורשת שינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע אותו. רק אם אמצעי הסבירות הסבירים לא ננקטו, תוטל אחריות, שכן אחריות לפי עוולה זו איננה אחריות ביטוחית.

חקיקה:
פקודת הנזיקין [נוסח חדש]

פסיקה:
ע”א 145/80 שלמה ועקנין נ. המועצה המקומית בית שמש פ”ד לז(1)

 


מצאתם טעות? רוצים להגיב, להוסיף? כתבו לנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *