אחריות רשות רישוי בעוולת הרשלנות בנזיקין (2) – חובת הזהירות המושגית

כאשר אדם נפגע בבית עסק מסוים או על ידי עסק מסוים, פעמים רבות נתבעת בנזיקין גם  הרשות המקומית, אשר בתחומה התנהל העסק. בדרך כלל תיתבע הרשות בגין רשלנותה.

סדרת מאמרים זו (3) דנה במהות עוולת הרשלנות, בחובות הזהירות של הרשות המקומית הנובעות מחוק רישוי עסקים, ובאחריות שהוטלה על הרשות במקרים אלו.

מאמר זה, השני במספר, עוסק בפסיקה הנוגעת להטלת האחריות המושגית על הרשות המקומית בכול הנוגע לחוק רישוי עסקים ואכיפתו.

מבוא
חובת הזהירות המושגית עוסקת בקטגוריות שלמות של מזיקים וניזוקים ללא קשר למקרה הספציפי. הנדון. ובקטגוריות בהן אנו דנים- נבחנת באופן עקרוני החובה של הרשות כלפי אנשים אשר נפגעו כתוצאה מפעילותם של עסקים הטעונים רישיון עסק.
ככלל, הוטלה על רשות רישוי אחריות ביחס לעסקים אשר אחת ממטרות הרישוי הינה שמירה על שלום הציבור ( עסקים מסוג עינוג ציבורי). אחריות זו  הוטלה בגין העדר פיקוח, או פיקוח לקוי, על עסקים הפועלים ללא רישיון כלל או על עסקים הפועלים ברישיון שניתן ללא שנבדקו כל הפרמטרים שיש לבודקם,
מסקירת הפסיקה בנושא נראה כי בתי המשפט נזהרו מהטלת חובת זהירות גורפת על רשות רישוי, רק מכוח סמכויות וחובת  הפיקוח  על עסקים טעוני רישוי.

עם זאת יש  לציין כי לאור חשיבותן של מטרות חוק רישוי עסקים על פי הפסיקה, לא מן הנמנע כי כאשר יארע נזק בעסק שמטרות הרישוי שלו אינן כוללות שמירה על שלום הציבור, עדיין תוטל אחריות מושגית על הרשות ביחס לכל אדם שנפגע כתוצאה מכך שאותו עסק פעל ללא רישיון, או שתנאי הרישיון לא נאכפו, או שהרישיון ניתן לאותו העסק ללא שנבדקו כל הפרמטרים שהיה על הרשויות המאשרות לבדקם, או שהתקבל פסק דין כי על העסק להפסיק פעילותו אך הרשות לא פעלה לשם סגירת העסק בפועל.

חובת הזהירות המושגית שהוטלה על הרשות על פי הפסיקה:

חובת הפיקוח ביחס לאנשים המשתמשים בעסקים מסוג עינוג ציבורי שאחת ממטרות הרישוי הינה שמירה על שלום הציבור (אישור משטרה)

בפסק דין מימוני נקבע כי חובת הרישוי מקימה חובה של פיקוח. הפיקוח שנמסר בידי הרשות, וההסתמכות הכרוכה בו, מקימים חובת זהירות, אלא אם קיימים שיקולי מדיניות השוללים חובה זו.
סמכויות הפיקוח שהוקנו לעירייה על רישוי עסקים בתחומה, לצד סמכויות ההסדרה שהוקנו לה, מקימות חובת זהירות כלפי המשתמשים בשירותי אותם עסקים, שעניינה זיהוי פעילות עסקית הפועלת שלא ברישוי ומניעת סכנות לשלום הציבור הנובעות ממנה (באותן קטגוריות בהן נדרש רישוי לשם הבטחת שלום הציבור ובפרט בעסקים מסוג עינוג ציבור).
ויודגש- החובה נקבעה ביחס למשתמשים בעסקים מסוג עינוג ציבורי במיוחד כאשר הנזק הצפוי יכול לעלות בחיי אדם.
בפסק דין איאד דהאר נקבע כי מכוח סמכות הפיקוח שנקבעה למועצה בחוק רישוי עסקים היא חבה בחובת זהירות מושגית כלפי המשתשמים באותם עסקים, שעניינה זיהוי הפעילות העסקית הפועלת ללא רישוי, באותן קטגוריות בהן הרישוי נדרש לשם הבטחת שלום הציבור ומניעת מפגעים ומטרדים, במיוחד בעסקים מסוג זיקוקים.
האחריות נובעת גם מכך שאלה שנפגעו סמכו על הרשות ושהרשות ידעה כי אנשים יפגעו אם לא תמלא את תפקידה כיאות.

חובת הזהירות ביחס לעסקים  העלולים להזיק לבריאות הציבור או להיות מקור סכנה לציבור

בפסק דין בן שטרית הורחבה חובת הזהירות המושגית שנקבעה בפסק דין מימוני. שם נקבע כי חוק רישוי עסקים ביחד עם סעיף 241 לפקודת העיריות קובעים את סמכות פיקוח והסדרה של העירייה בכול הנוגע לעסקים בתחומה העלולים להזיק לבריאות הציבור או להיות מקור סכנה לציבור. על העירייה לפקח על חוות סוסים המצויה בשטחה ולנקוט באמצעי זהירות כנגד סוסים היוצאים עם רוכביהם לדהירה ללא שיש לחווה רישיון עסק.

חובת הפיקוח ביחס לכשלי בטיחות בעסקים טעוני רישוי

בפסק דין פלונית נקבעה חובת הרשות להבחין כי בעסק מסוים קיים מתקן מסוכן היכול להוות סכנה לשלום הציבור, ולהתיר את רישיון העסק רק לאחר בדיקה הולמת שלא נשקפת לציבור סכנה כאמור.

החובה לפעול לאכיפת פסק דין

בפסק דין שבו הרשות אמנם נקטה בהליך פלילי כנגד חוות סוסים שפעלה שלא כדין, אלא שלא עשתה דבר כדי לאכוף את ביצוע אותו פסק דין.
בית המשפט קבע כי המועצה שיזמה את ההליך הפלילי נגד בעל החווה, הייתה מחויבת, לאחר שניתן פסק הדין לפעול ליישומו, ואי מילוי חובה זו מהווה התרשלות. טענות  המועצה כי לא היה לה תקציב לכך לא התקבלו.

סייג לחובת הרשות

בפסק דין לוי סוייגה אחריות הרשות לרשלנות בגין פעולה הכרוכה בשימוש רחב בשיקול הדעת משום שהקריטריון של דיני נזיקין בעניין של התרשלות אינו מתאים לבדיקת החלטות מסוג זה ומשום החשש מהרתעת יתר של צעדי הרשות. החריג מתייחס לשיקול הדעת ביחס לתוכן ההחלטה אך לא ביחס ליישום החלטה.

פסיקה:
עא 1068/05 עיריית ירושלים נ. עמרם מימוני (14.12.06) [פורסם בנבו]
תא (נצ’) 415-07-08 איאד דאהר נ. מועצה מקומית מג’אר (12.9.10) [פורסם בנבו]
תא (ת”א) 2993/99 אהרון בן שטרית נ. מאיר הרוש ואח’ (21.8.07) [פורסם בנבו]
תא (ת”א) 21556-01-10 פלונית נ. נאור אסייג (22.11.15) [פורסם בנבו]
תא ( י-ם) 3633/05 ציון שבו נ. משה דוגה (25.2.08) [פורסם בנבו]
ע”א 915/91 מדית ישראל נ. יצחק לוי ואח’ פ”ד מח(3), 45.


מצאתם טעות? רוצים להגיב, להוסיף? כתבו לנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *