בית מלון, פנסיון, אכסניה וכיו”ב – פריט 7.1א

פריט 7.1א הקובע חובת רישיון עסק לבית מלון, פנסיון, אכסניה וכיו”ב, מצוי  בקטגוריה של אירוח ולינה. חוק רישוי עסקים אינו מגדיר מונחים אלו, ובתי המשפט נדרשו לנתח את משמעותם.

מאמר זה מביא את ההגדרות השונות בחקיקה ואת המשמעויות שניתנו למונחים אלו בפסיקה.

עודכן לאחרונה ב 9.4.18

הגדרות בחוק

ראשית נבקש לציין כי בכול החוקים המגדירים בית מלון, ההגדרה כוללת גם פנסיון ובית אירוח ולפיכך בכול מקום במאמר זה בו יוזכר בית מלון הכוונה הינה גם לפנסיון ובית אירוח. המונח “בית מלון” מוגדר באופן מעט שונה במספר חוקים, אך בסיס ההגדרה זהה.

כפי שנראה המרכיב המשותף לכל ההגדרות הינו הדרישה להענקת שירותי אירוח ולינה. בחלק מההגדרות נדרש כי המקום יעניק שירותים אלו ל 9 אנשים, לפחות, בו זמנית, בחלק ל 5 אנשים לפחות בו זמנית ובחלק ל 5 אנשים (ללא ההתוספת כי הדבר ייעשה בו זמנית).

בחוק שירותי התיירות, תשל”ו – 1964 מוגדר המונח כדלקמן:
“בית מלון” – לרבות פנסיון, בית מרגוע, בית אירוח וכל מקום כיוצא באלה שבו מספקים או מציעים לספק, בתמורה, שירותי לינה לתשעה אנשים או יותר בעת ובעונה אחת.

בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (בתי מלון), תשכ”ז – 1967 נדרש כי אספקת שירותי הלינה תהיה לחמישה אנשים ליום בלבד, ואילו בחוק מס ערך מוסף, תשל”ו – 1975 נדרש שילונו באותו מקום לפחות 5 אנשים. ( ללא הדירשה “ליום”) וכך גם נדרש גם בתקנות שירותי הכבאות (ציוד כיבוי בבתי מלון), תשל”ב – 1972.

  • יש לציין, כפי שנאמר בפסק דין פאמילי, כי בנוסף לכך שבחוק רישוי עסקים אין הגדרה למונח “בית מלון” הרי שחוק רישוי עסקים גם אינו מפנה לאיזה מן החוקים האחרים המגדירים בית מלון לשם תחולת ההגדרה בחוק רישוי עסקים.

הפרשנות בפסיקה 

החיים, מטבעם, הינם מורכבים, ובתי המשפט נדרשו לבחון סוגים שונים של עיסוקים ולקבוע פרמטרים נוספים על מנת לקבוע את חלות הגדרות אלו על עסקים שונים.

בפס”ד גלי רות בחן בית המשפט את ההגדרות המילוניות של המונח בית מלון. במילון אבן שושן הוגדר בית מלון כ “מקום לינה, אכסניה לאורחים…”. אלא שהוסיף בית המשפט כי ברבות השנים מתאפיינים בתי מלון בשירותים נוספים רבים שהם נותנים לאורחיהם ולאו דווקא רק שירותי לינה. כך מציין בית המשפט את שירותי ארוחת הבוקר, וארוחות נוספות במשך היום, שירות משקאות בבר ובחדר האורחים, בריכה, שירותי חנוות, דיסקוטק ועוד.

בית המשפט הדגיש כי, כל שירות שניתן על ידי בית מלון לאורחיו יכלל במונח “הפעלת מלון” ובלבד שנלווה הוא וטפל לאכסנתו של האורח במלון. איכסונו של האורח הוא במרכז. התנאי בלעדיו אין הוא אכסון האורחים בבית המלון, דהיינו לינה בו.

בפס”ד חברת הנדסה ופיתוח נקבע כי המאפיין  את בית המלון, והמבדיל אותו משירותי השכרה לצרכי מגורים, הוא ארעיות המגורים. יש להראות כי ההשכרה היא לתקופות קצרות יחסית, ולאורחים שונים. כך גם בחן בית המשפט האם בעל הנכס רכש ציוד וריהוט המתאים לחדרי אירוח, והאם הוא זה ששילם את חשבונות החשמל ושירותי התחזוקה.

בפס”ד פסגת יהודה היה מדובר במקום אשר סיפק שירותי לינה בלבד, ללא ארוחות. שם נקבע כי עצם השכרת החדרים לתקופות ארוכות טווח אינה שוללת את הגדרת המקום כמלון, גם אם לא מדובר במלון סטנדרטי. הנימוק לכך הוא, שהחוק מציין את מספר האנשים המינימאלי שיתגורר במקום על מנת להגדירו כמלון ולא את תקופות המגורים. אילו רצה המחוקק להגביל את תקופות השכרת המקום לצורך הגדרתו כמלון, הרי שהיה עושה זאת במפורש. באותו מקרה השתכנע בית המשפט שמדובר במלון, בין היתר, מאחר והיה לו רישיון עסק ככזה, והבעלים לא ביקש את הפחתות המס המגיעות לו מהשכרה למגורים.

היחס בין “בית מלון” ל”יחידות אירוח”

בפסק דין פאמילי נאמר, בין היתר, כי אין לראות במספר של 5 או 9 אנשים את מספר המתארחים ההופך עסק של יחידות אירוח לבית מלון, שאחרת לא היו נדרשים לפריט רישוי נפרד של “יחידות אירוח”. ( ונזכיר הגדרות “בית מלון” המצויות בחוקים אחרים לא אומצו בחוק  רישוי עסקים), אלא שעסק המארח עשרות אנשים, המכיל 9 או 10 חדרים, כאשר החדרים עצמם מאורגנים כיחידות נפרדות יוכל להיחשב כבית מלון, מאחר והוא חורג בגודלו ובהיקפו מכוונת המחוקק בפריט הרישוי של “יחידות אירוח”. כך גם נקבע באותו פסק דין כי המחוקק אינו מגדיר “בית מלון” לפי סוג השירותים הניתנים בו, ולכן לא ניתן לומר כי שירותי הסעדה ולובי הינם תנאי הכרחי על מנת שעסק יוגדר כ”בית מלון”.

בהקשר ישיר לרישוי עסקים, בתי המשפט דנו בהגדרת פנסיון כאשר התבקשו לקבוע האם במקום מסוים התנהל גם פנסיון או שהיה מדובר רק במקום שסיפק שירותי מין (זנות).
ראה-“בית מלון” או “בית בושת” ?

חקיקה:

חוק שירותי תיירות, תשל”ו -1976
חוק מס ערך מוסף, תשל”ו- 1975
צו פיקוח על מצרכים ושירותים (בתי מלון), תשכ”ז- 1967
תקנות שירותי הכבאות (ציוד כיבוי בבתי מלון), תשל”ב-1972

פסיקה:

עא 2518/91 גלי רות בע”מ נ. פקיד שומה נתניה, פ”ד מח(1) 865 ( מיום 24.4.94)
עמה (ב”ש) 536/97 חברת הנדסה ויתוח בע”מ נ. פקיד שומה באר שבע (15.6.00) [פורסם בנבו]
תא (ת”א) 26059/08 פסגת יהודה בע”מ נ. אריאל טלילה (13.2.12) [ פורסם בנבו]
רעס(קריות)26112-10-15 מועצה מקומית כפר ורדים נ. פאמילי חברה להשקעות בע”מ (13.2.18)[פורסם בנבו]


מצאתם טעות? רוצים להגיב, להוסיף? כתבו לנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *