פריט 7.1א הקובע חובת רישיון עסק לבית מלון, פנסיון, אכסניה וכיו"ב, מצוי  בקטגוריה של אירוח ולינה. חוק רישוי עסקים אינו מגדיר מונחים אלו, ובתי המשפט נדרשו לנתח את משמעותם.

מאמר זה מביא את ההגדרות השונות בחקיקה ואת המשמעויות שניתנו למונחים אלו בפסיקה.

עודכן לאחרונה ב 29.3.2023

הגדרות בחוק

ראשית נבקש לציין כי בכול החוקים המגדירים בית מלון, ההגדרה כוללת גם פנסיון ובית אירוח ולפיכך בכול מקום במאמר זה בו יוזכר בית מלון הכוונה הינה גם לפנסיון ובית אירוח. המונח "בית מלון" מוגדר באופן מעט שונה במספר חוקים, אך בסיס ההגדרה זהה.

כפי שנראה המרכיב המשותף לכל ההגדרות הינו הדרישה להענקת שירותי אירוח ולינה. בחלק מההגדרות נדרש כי המקום יעניק שירותים אלו ל 9 אנשים, לפחות, בו זמנית, בחלק ל 5 אנשים לפחות בו זמנית ובחלק ל 5 אנשים (ללא ההתוספת כי הדבר ייעשה בו זמנית).

בחוק שירותי התיירות, תשל"ו – 1964 מוגדר המונח כדלקמן:
"בית מלון" – לרבות פנסיון, בית מרגוע, בית אירוח וכל מקום כיוצא באלה שבו מספקים או מציעים לספק, בתמורה, שירותי לינה לתשעה אנשים או יותר בעת ובעונה אחת.

בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (בתי מלון), תשכ"ז – 1967 נדרש כי אספקת שירותי הלינה תהיה לחמישה אנשים ליום בלבד, ואילו בחוק מס ערך מוסף, תשל"ו – 1975 נדרש שילונו באותו מקום לפחות 5 אנשים. ( ללא הדירשה "ליום") וכך גם נדרש גם בתקנות שירותי הכבאות (ציוד כיבוי בבתי מלון), תשל"ב – 1972.

• יש לציין, כפי שנאמר בפסק דין פאמילי, כי בנוסף לכך שבחוק רישוי עסקים אין הגדרה למונח "בית מלון" הרי שחוק רישוי עסקים גם אינו מפנה לאיזה מן החוקים האחרים המגדירים בית מלון לשם תחולת ההגדרה בחוק רישוי עסקים.

פרשנות בפסיקה 

החיים, מטבעם, הינם מורכבים, ובתי המשפט נדרשו לבחון סוגים שונים של עיסוקים ולקבוע פרמטרים נוספים על מנת לקבוע את חלות חוק רישוי עסקים על העסקים.

בפס"ד גלי רות בחן בית המשפט את ההגדרות המילוניות של המונח בית מלון. במילון אבן שושן הוגדר בית מלון כ "מקום לינה, אכסניה לאורחים…". אלא שהוסיף בית המשפט כי ברבות השנים מתאפיינים בתי מלון בשירותים נוספים רבים שהם נותנים לאורחיהם ולאו דווקא רק שירותי לינה. כך מציין בית המשפט את שירותי ארוחת הבוקר, וארוחות נוספות במשך היום, שירות משקאות בבר ובחדר האורחים, בריכה, שירותי חנוות, דיסקוטק ועוד.

בית המשפט הדגיש כי, כל שירות שניתן על ידי בית מלון לאורחיו יכלל במונח "הפעלת מלון" ובלבד שנלווה הוא וטפל לאכסנתו של האורח במלון. איכסונו של האורח הוא במרכז. התנאי בלעדיו אין הוא אכסון האורחים בבית המלון, דהיינו לינה בו.

בפס"ד חברת הנדסה ופיתוח נקבע כי המאפיין  את בית המלון, והמבדיל אותו משירותי השכרה לצרכי מגורים, הוא ארעיות המגורים. יש להראות כי ההשכרה היא לתקופות קצרות יחסית, ולאורחים שונים. כך גם בחן בית המשפט האם בעל הנכס רכש ציוד וריהוט המתאים לחדרי אירוח, והאם הוא זה ששילם את חשבונות החשמל ושירותי התחזוקה.

בפס"ד פסגת יהודה היה מדובר במקום אשר סיפק שירותי לינה בלבד, ללא ארוחות. שם נקבע כי עצם השכרת החדרים לתקופות ארוכות טווח אינה שוללת את הגדרת המקום כמלון, גם אם לא מדובר במלון סטנדרטי. הנימוק לכך הוא, שהחוק מציין את מספר האנשים המינימאלי שיתגורר במקום על מנת להגדירו כמלון ולא את תקופות המגורים. אילו רצה המחוקק להגביל את תקופות השכרת המקום לצורך הגדרתו כמלון, הרי שהיה עושה זאת במפורש. באותו מקרה השתכנע בית המשפט שמדובר במלון, בין היתר, מאחר והיה לו רישיון עסק ככזה, והבעלים לא ביקש את הפחתות המס המגיעות לו מהשכרה למגורים.

היחס בין "בית מלון" ל"יחידות אירוח"

בפסק דין פאמילי נאמר, בין היתר, כי אין לראות במספר של 5 או 9 אנשים את מספר המתארחים ההופך עסק של יחידות אירוח לבית מלון, שאחרת לא היו נדרשים לפריט רישוי נפרד של "יחידות אירוח". ( ונזכיר הגדרות "בית מלון" המצויות בחוקים אחרים לא אומצו בחוק  רישוי עסקים), אלא שעסק המארח עשרות אנשים, המכיל 9 או 10 חדרים, כאשר החדרים עצמם מאורגנים כיחידות נפרדות יוכל להיחשב כבית מלון, מאחר והוא חורג בגודלו ובהיקפו מכוונת המחוקק בפריט הרישוי של "יחידות אירוח". כך גם נקבע באותו פסק דין כי המחוקק אינו מגדיר "בית מלון" לפי סוג השירותים הניתנים בו, ולכן לא ניתן לומר כי שירותי הסעדה ולובי הינם תנאי הכרחי על מנת שעסק יוגדר כ"בית מלון".

בפסק דין קריגרים נדון מקרה בו בבעלות הנאשם היה בניין דירות להשכרה. המאשימה טענה כי מדובר במלון. בעלי הבניין טען כי הוא לא סיפק שירותי אירוח, ניקוי חדרים, וכי לא היה לובי. הכניסה לבנין נעשתה באמצעות כרטיס אורח או אינטרקום.
בית המשפט המשפט לא מצא שהמאפיינים האמורים מעידים בהכרח שהתנהל במקום בית מלון.
עוד טענה המאשימה כי גם אם מדובר בעסק של השכרת דירות הרי שלפי מטרות חוק רישוי עסקים יש לראותו כמלון. בית המשפט דחה את הפרשנות המרחיבה של המונח "מלון", לשם יישום בחוק רישוי עסקים.
הסיבה העיקרית לדחיית הפרשנות המרחיבה הייתה קיומו של פריט 7.1ב לצו רישוי עסקים המסדיר השכרת דירות אירוח למטרות נופש המלווה במתן שירותים לשוכרים. נקבע כי, מאחר והמחוקק קבע שני פריטי רישוי שונים האחד למלון והאחר לדירות אירוח הרי שהפרשנות המרחיבה למונח "מלון", במקרה זה, מייתרת את הצורך בפריט הרישוי של יחידות אירוח. נקבע כי לא ניתן לנקוט בפרשנות מרחיבה למונח בפריט רישוי אחד בצו רישוי עסקים המעקרת מתוכן פריט רישוי אחר, או יוצרת כפילות המשוללת היגיון משפטי. אם המחוקק מבקש להסדיר באמצעות חוק רישוי עסקים השכרת מספר רב של דירות בנכס אחד, יש לעשות זאת במפורש ולא על דרך של הפללה באמצעות פרשנות מרחיבה ( סעיף 37-39 לפסק הדין).

בהקשר ישיר לרישוי עסקים, בתי המשפט דנו בהגדרת המונח "פנסיון" כאשר התבקשו לקבוע האם במקום מסוים התנהל גם פנסיון או שהיה מדובר רק במקום שסיפק שירותי מין (זנות).
ראה-"בית מלון" או "בית בושת" ?

השכרת חדרים לפי שעות

בפסק דין שי דקל נדון מקרה (בנושאי סיווג נכס לצרכי ארנוה) בו 87% מפעילות "מלון" הייתה השכרת חדרים לפי שעות, עד 3 שעות. בית המשפט קבע כי לא מדובר במלון אלא בעסק אחר ותשלומי הארנונה יקבעו בהתאם. בקשת רשות ערעור של בעלי העסק לא  התקבלה מאחר ומדובר במקרה פרטני בלבד. מאחר ומדובר בפסק הדין בסיווג העסק לצרכי ארנונה ולא לצרכי חוק רישוי עסקים, אשר מטרתותיו ברורות, ומאחר וכפי שנאמר על ידי בית המשפט העליון מדובר במקרה פרטני ולא עקרוני, נראה שאין מקום להסיק מהאמור בפסק דין זה כי בכל מקרה של השכרת חדרים לפי שעות לא יהיה מדובר בבית מלון, ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. כך גם יש לבחון את העסק הספציפי, האם הוא טעון רישוי לפי פרטי רישוי אחרים, כגון יחדות אירוח.

חקיקה:

חוק שירותי תיירות, תשל"ו -1976
חוק מס ערך מוסף, תשל"ו- 1975
צו פיקוח על מצרכים ושירותים (בתי מלון), תשכ"ז- 1967
תקנות שירותי הכבאות (ציוד כיבוי בבתי מלון), תשל"ב-1972

פסיקה:

עא 2518/91 גלי רות בע"מ נ. פקיד שומה נתניה, פ"ד מח(1) 865 ( מיום 24.4.94)
עמה (ב"ש) 536/97 חברת הנדסה ויתוח בע"מ נ. פקיד שומה באר שבע (15.6.00) [פורסם בנבו]
תא (ת"א) 26059/08 פסגת יהודה בע"מ נ. אריאל טלילה (13.2.12) [ פורסם בנבו]
רעס(קריות)26112-10-15 מועצה מקומית כפר ורדים נ. פאמילי חברה להשקעות בע"מ (13.2.18)[פורסם בנבו]
רעס (ת"א) 43965-07-20 מדינת ישראל נ. קריגרים השקעות בע"מ (פורסם בנבו, 8.9.2022)
עמנ(ת"א) 22712-11-18 שי דקל נ. מנהל הארנונה של עיריית בת ים (פורסם בנבו, 26.1.2020)
בר"ע 3388/20 שי דקל נ. מנהל הארנונה של עיריית בת ים (פורסם בנבו, 06.2020)