“בית מלון” או “בית בושת” ?

במספר מקרים התבקש בית המשפט להוציא לעסק צו סגירה על פי סעיף 17 לחוק רישוי עסקים, כאשר כנגד בעל העסק מוגש כתב אישום בגין ניהול עסק של פנסיון או אכסניה ללא רישיון עסק, אך בפועל המקום משמש לעיסוק בזנות.
בתי המשפט דנו בשאלה האם יהיה נכון להוציא צו סגירה לעסק מכח הוראות חוק רישוי עסקים כאשר כל מהות העסק הינה עיסוק בזנות המהווה עבירה. גישת בתי המשפט אינה אחידה בעניין זה, אם כי בכול המקרים נמתחה ביקורת על התנהלות  המשטרה.
במאמר זה נעמוד על הגישות השונות של בתי המשפט, ועל ההבחנות שנעשו בין המקרים.

עודכן ביום 25.1.18

בשני מקרים טענה המשטרה, כי במקום מסוים מתנהל גם עסק של פנסיון ללא רישיון ( פריט 7.1א לתוספת לצו רישוי עסקים), וביקשה מבית המשפט להוציא צו סגירה על פי סעיף 17 לחוק רישוי עסקים.
התוצאה המשפטית הייתה שונה.
בפס”ד מיכאלוב טענה המשטרה כי במקום העסק קיימים חדרי אירוח, בהם מוענקים גם שירותי עיסוי ובפועל מועקים בהם גם שירותי מין. לטענת המשטרה השכרת החדרים לאותן נשים היא ההופכת את המקום לפנסיון ( ולא אופי עיסוקן).
בית המשפט, בהתיחסו, למונחים “מלון ואכסניה” עמד על ההבדל בין תוכן מונחים אלו לבין העיסוק בפועל וקבע כי גם אם המקום משכיר חדרים לנשים, הרי שלא מדובר במקום המספק שירותי אירוח לציבור. המקום אינו מארח את אותן נשים ומטרת השהות של אותן נשים בחדרים אינה יכולה להיקרא “נופש”. אותן נשים מקבלות רשות לעשות שימוש במקום למטרת מתן שירותי מין. לא ניתן ,ולא יהיה זה נכון, לקרא לכך בכול שם אחר.
“הניסיון לראות במי אשר מנהל מקום בו נשים מעניקות שירותי מין בתשלום, כמנהל “פנסיון”, מביא לזילות העבירה ומתן כסות עסקית ולגיטימית להתנהגות עבריינית ופוגענית זו. למשטרה כלים אחרים המתאימים לסיטואציה והיא אינה עומדת חסרת אונים בפני התופעה. ניתן לעשות שימוש בסעיף 2 לחוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת עבירות”.
בית המשפט עמד על ההבחנה בין עסק, שאילו היה מתנהל באופן חוקי ניתן היה להוציא לו רישיון אך מתנהלת בו גם פעילות בלתי חוקית, לבין עסק שכל מהותו הינה בלתי חוקית.
בשל כל הנימוקים האמורים- בית המשפט דחה את הבקשה להוצאת צו סגירה לפי סעיף 17 לחוק רישוי עסקים.

לעומת זאת בפסק דין פשייב נקט בית המשפט גישה שונה.
כאן בית המשפט איבחן את המקרה שעמד בפניו מהמקרה בפסק דין מיכאלוב וקבע כי בעלת העסק מעניקה, לפחות לחלק מהנשים, שירותי לינה. במקום לנות נשים עם קשיים סוציאליים ולכן עצם העובדה כי הנשים מארחות גברים במקום לפרקי זמן קצרים למטרת הענקת שירותי מין, אינה שוללת את הגדרת המקום כאכסניה או פנסיון, וזאת מעבר להיותו בית בושת.
בית המשפט גם שלל את אלמנט הלינה במקום כאלמנט העיקרי המאפיין אותו וקבע כי כיום מלון, מזמן אינו מקום לינה ותו לא. בתי מלון מעניקים היום שירותים נילווים רבים ההופכים את הלינה לעניין צדדי כגון קיום אירועים, קיום תערוכות ועוד.
בית המשפט גם בחן את השאלה באור של קיום מטרות חוק רישוי עסקים.
מסקנתו הייתה שונה ממסקנת בית המשפט בפסק דין מיכאלוב, בו נקבע שהוראות חוק רישוי עסקים לא יחולו על עסק שהוא במהותו בלתי חוקי.
בפס”ד פשייב  בית המשפט רואה את תפקיד חוק רישוי עסקים בהסדרת פעילויות שיכולות ליצור סיכון ובשמירה על מטרות חברתיות חשובות. לכן, עצם השימוש במקום גם כאכסניה מחייב הפעלה גם של חוק רישוי עסקים, אף אם העיסוק במלון/ אכסניה/ פנסיון- אינו עיסוקו העיקרי של המקום. בית המשפט סבר כי דווקא בשל האוכלוסיה המתחלפת באותו המקום נוצרים סיכונים גבוהים יותר מאשר במקום בו שוהים האורחים לפרקי זמן ממושכים
לכן החיל בית המשפט על אופי העיסוקים “השלובים” את הוראות סעיף 33 לחוק רישוי עסקים לפיו עסק יהיה טעון רישיון גם אם הוא מצוי “בתוך” עסק עיקרי אחר.

למקרא פסק דין פשייב מתעוררת תחושה לא נוחה. נראה כי התאמת העובדות של עיסוק פלילי במובהק, לפרשנות משפטית המקנה לאותן עובדות כסות של עסק שיכול להיות חוקי הינה מאולצת. כך גם נראה כי מסקנת בית המשפט בפסק דין מיכאלוב הקובעת כי ייחוס פרשנות של “פנסיון” למקום שהוא במובהק משמש לזנות מהווה , במקרה הטוב, זילות של עבירת ניהול בית בושת, היא מסקנה ראויה.
ויותר מכך- משמעות הקביעה שעסק של “פנסיון” יכול להיות חוקי (וטעון רישיון עסק) כאשר הוא משרת עסק עיקרי של זנות, שאינו חוקי במובהק, אינה מתיישבת עם השכל הישר. הרי ברור שלא ניתן יהיה להכשיר את העסק “המשני” של “פנסיון” (ככל ואכן ניתן להגדיר את המקום ככזה), כל עוד הוא משרת עסק של זנות, בודאי כאשר  מראש עסק הזנות מוגדר כעסק העיקרי.

נראה שגם בית המשפט עצמו בפס”ד פשייב  חש שלא בנוח מהמסקנה אליה הגיע. בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות המשטרה, אשר פועלת כנגד עסקי זנות באמצעות חוק רישוי עסקים. בית המשפט אמנם  נענה לבקשת המשטרה והוציא צו סגירה לעסק על פי ס’ 17 לחוק, אך הוסיף וציין ביחס להתנהלות זו של המשטרה כי “לא לעולם חוסן”.

בית המשפט  הוסיף כי דרך המלך  הינה הפסקת פעילות מקומות כאלו באמצעות החוק להגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות, וכי שימוש בחוק זה יהיה יותר נכון במקרים כאלו ויחסוך התלבטויות לא פשוטות, כגון האם אנו עוסקים בבית מלון או בבית בושת.

להשלמת התמונה נזכיר את פס”ד אוסטנין שם התנהל במקום, בנוסף לבית בושת, גם עסק של מכירת אבזרי מין, שם המשפט נעתר לבקשה להוצאת צו סגירה לאותו עסק מכח סעיף 17 לחוק רישוי עסקים (תוך שהוא מאבחן את עובדות המקרה מעובדות הנדונות בפס”ד מיכאלוב).

נראה כי ההבדל בין שני המקרים ברור – כאשר מבקשים לראות שימוש בחדרים לצרכי זנות כ”פנסיון” הרי שמנסים לקרא ל”זנות”, “אירוח”, וזוהי פרשנות בעייתית, בלשון המעטה. אך כאשר בנוסף לעסקי הזנות נמכרים אביזרי מין, יש הבחנה ברורה בין העסקים, ולפיכך לא נדרשת פרשנות מאולצת של מונחים.

לעניין סגירת עסק, המשמש לזנות, על פי חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת עבירות- ראה למשל-
ע”ק 20198-12-17 אבנבך נ. מ”י (16.12.17)[פורסם בנבו]

ראה גם:
עסק בתוך עסק- סעיף 33 לחוק רישוי עסקים
צו הגבלת שימוש לפי חוק להגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות
הגדרת בית מלון, פנסיון, אכסניה וכיו”ב – פריט 7.1א

חקיקה:
חוק רישוי עסקים, התשכ”ח -1968– ס’ 17, ס’ 33
צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשע”ג- 2013 – פריט 7.1א
חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות, התשס”ה – 20205

פסיקה:
בר”ש 5012-09-15 קצין רישוי מרחב חוף – חיפה נ. מיכאלוב (זובוב) (29.9.15) [פורסם בנבו]
צמ (קריות) 43147-01-17 משטרתישראל – רישוי עסקים מחוז צפון נ. גיולרה פשייב (9.2.17) [פורסם בנבו]
צמ (קריות) 40422-10-16 משטרת ישראל – רישוי עסקים מחוז צפון נ. סבטלנה אוסטנין (30.1.17)[ פורסם בנבו]

 


מצאתם טעות? רוצים להגיב, להוסיף? כתבו לנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *