לא אחת נערכים בבתי כנסת טקסים דתיים במהותם כגון בר מצווה, חתונה, ברית וכיוצא בזה, כאשר באותם אירועים מוגש כיבוד, ולעיתים אף מושמעת מוזיקה. נשאלנו היכן עובר הגבול בין טקס דתי הנערך בבית כנסת ובו מוגש כיבוד קל לאורחים לבין עריכת אירוע ממש הטעונה רישיון עסק.

עודכן ביום 18.11.23

אכן הגבול בין שני סוגי האירועים אינו תמיד חד, אך ישנם מאפיינים מסוימים אשר בהתקיימם חורג האירוע מגדר הגשת כיבוד המתלווה לאותו הטקס והופך ל"אירוע" הטעון רישיון עסק.

כך למשל אירוע  בו בעל השמחה מגיש לאורחיו עוגות, עוגיות, בקבוקי שתיה קלה וכיוב'  מייד לאחר הטקס, ללא השמעת מוזיקה באמצעות מערכות הגברה לא ייחשב לאירוע הטעון רישיון. לעומת זאת  אירוע הכולל עריכת שולחנות, הזמנת שירותי חברת קייטרינג והשמעת מוזיקה באמצעות מערכות הגברה ייחשב ל"אירוע" כמשמעותו בחוק רישוי עסקים.

עם זאת אנו סבורים כי  על מנת לומר כי "בית הכנסת" מהווה "מקום לעריכת אירועים" וככזה טעון רישיון, יידרש גם כי אירועים אלו יתרחשו בתכיפות מסוימת. לא דין בית כנסת המארח אירוע כאמור מספר פעמים ספור בשנה, לבין בית כנסת  המשכיר את המקום לשם עריכת אירועים בתכיפות גדולה.

נבקש גם לציין כי מבחינת השימושים המותרים במקרקעין על פי חוק התכנון והבניה, שימוש בקרקע כ"בית כנסת" הינו שימוש שונה לחלוטין משימוש כ"אולם אירועים" ולפיכך יש להצטייד בהיתרים בהתאם.

האם הרשות המקומית תהיה אחראית לנזק שנגרם באירוע בר מצווה בבית כנסת?

בפסק דין היכלי ציון נדון מקרה בו אחד החברים של בן המצווה החזיק בכוס תוך כדי אירוע בבית הכנסת וזו התנפצה בידו וגרמה לנזק. בית המשפט נמנע מלקבוע כי מדובר בפעילות מסחרית בשל ההיבטים הרבים של קביעה כזו שלא נטענו על ידי הצדדים, וכן משום שגם אם הפעילות חרגה מפעילות בית כנסת בלבד, ולא הוכח קשר סיבתי בין האירוע לבין החריגה. עוד הוסיף בית המשפט כי פגם בכלי הגשה (הכוס) לא נמצא במתחם הסיכונים שבשלם מוטל על העירייה חובת פיקוח."בשים לב להיותה של העירייה גורם מרוחק בעל זיקה רופפת למבנה בית הכנסת, יש לפרש את תכלית הפיקוח ככזה שנועד לשמור על הבטיחות הבסיסית והיסודית של מבנה ותשתיות בית הכנסת ועל יציבותו ולא על פרטי הפעילות הפנימית המתבצעת בו" (עמוד 22 לפסק הדין). 

ראה: תא (ראשל"צ) 7122-03-19 פלוני נ. היכלי ציון ערן חדרה (פורסם בנבו, 3.10.2023)