הנזקים הכלכליים הנגרמים בשל התארכות הליכי רישוי בתכנון ובניה

 רבות נאמר על תקופת הזמן הארוכה הנדרשת לשם הוצאת רישיון עסק ולשם קבלת היתרים בתחום התכנון והבניה. אך כאשר בעל עסק נדרש, לשם קבלת הרישיון, לקבל היתר כלשהו מרשויות התכנון והבניה- המצב הופך לבלתי נסבל כמעט.
הבעיה אינה התארכות הליכים בירוקרטים בלבד. מדובר בנזקים כלכליים כבדים הנגרמים הן לפרט והן לכלל הציבור. 

היועץ המשפטי לממשלה עצמו ציין בהנחיות שהוציא בעניין מתן רישיון לעסק שאינו עומד בדיני התכנון והבניה, כי הקשיים המוערמים על בעל עסק המבקש לקבל היתרים, גורמים לכך שלעסק אין רישיון עסק בשל אי עמידה בדיני התכנון והבניה. כתוצאה מכך קיימים ליקויים נוספים הכרוכים באי עמידה בדיני רישוי עסקים, בתחום שמירה על איכות הסביבה, שלום הציבור, מניעת מחלות בעלי חיים,  זיהום מקורות המים ועוד.
וכך, דיני התכנון והבניה מקבלים עדיפות על דינים אחרים שנועדו לשמור על הציבור בכללותו והמגנים על ערכים חשובים לא פחות ואף יותר.
אילו הטיפול בהליכי תכנון ובניה היה מתבצע במהירות סבירה ואילו היה ניתן לקבל היתרי בניה, או היתרים לשימושים חורגים בתוך תקופת זמן סבירה – היה העניין ניתן לפיתרון.
יתרה מזאת – במקרים רבים כל עוד בעל העסק לא מגיש בקשה לרישיון, אף אחד לא ינקוט נגדו בהליכים בשל עבירות על חוק התכנון והבניה, אך עם הגשת הבקשה לרישיון עסק, עבירות הבניה מקבלות  נפח לא מידתי ביחס לפגיעה באיכות הסביבה,  בבריאות הציבור וכו’.
פסק דין שניתן לאחרונה ממחיש את הנזק האדיר הנגרם לכולנו.
כנגד תחנת מעבר לאשפה, המשרתת מספר לא מבוטל רשויות הוצא צו סגירה, שכן תחנה זו פעלה ללא רישיון עסק וגרמה זיהומים קשים לסביבה. לבעלי העסק ניתנו למעלה משנתיים להסדיר את תיקון המפגעים.
על מנת להפסיק את הזיהומים הסביבתיים נדרשו בעלי התחנה לבצע שדרוגים מבניים. לשם ביצוע שדרוגים אלו נדרשו היתרי בניה. אלא שהבקשות לקבלת האישורים נתקעו בכל צינור בירוקראטי אפשרי, ובהגיע המועד לכניסת צו הסגירה לתוקף לא היה בידי בעלי העסק רישיון. הרשות מצידה טענה שהעסק ממשיך לייצר מפגעים, אך אינו יכול לחדול מכך בטרם יתקבלו אישורי הבניה הנדרשים והבניה תתבצע.
בית המשפט השתמש בסמכותו והאריך את מועד צו הסגירה, למרות הנזקים הנגרמים כתוצאה מהמשך הפעלתו.
ברור ונהיר לכולם כי הזיהומים שמייצרת תחנת מעבר לפסולת הינם משמעותיים לאיכות הסביבה ולבריאות הציבור בכלל, אך בה במידה ברור כי על הרשויות להיפתר מהפסולת המיוצרת על ידם.
וכך אנו מוצאים מצד אחד את הרשות, שנזקקת לשירותי תחנת מעבר, אך אינה פועלת או שאינה יכולה לפעול במהירות הראויה על מנת לאפשר לבעל העסק להסיר את הפעילות המזהמת (שנתיים), ומצד השני נמצא בעל העסק שגם לדברי בית המשפט עושה ככל יכולתו על מנת לפתור את הבעיה אך אינו יכול לעשות זאת.
אמנם התיקון החדש בחוק התכנון והבניה( תיקון 110) (באמצעות חוק ההסדרים) מקל על בקשות מסוימות לשימושים חורגים, כשהן מוגשות על ידי בעלי עסקים, אך אנו סבורים שזהו  בבחינת פלסטר על אזור נגוע הדורש ניתוח מעמיק.
ראשית המענה הניתן בחוק ההסדרים לבעלי העסקים- הינו בבחינת מעט מדי. ואינו מגיע לכלל פיתרון הבעיה.
שנית- עצם ההפליה של בעלי עסקים בפניה לרשויות התכנון לקבלת מענה והחלטות בתוך מועדים סבירים הינה בעייתית.
אין כל סיבה אמיתית להתארכות הליכי הרישוי במדינה, אין כל סיבה מדוע בקשה המוגשת לרשות לא תזכה למענה בתוך ימים ספורים.
העלות והנזק למשק של מספר התוכניות שטרם זכו לטיפול הינם אדירים, שלא לדבר על כך שאחוז העבריינים כתוצאה מכך, מגיע לשיעורים גבוהים במיוחד.

הגיע הזמן שהאמונים על הטיפול ברישוי על פי דיני התכנון והבניה ייתנו דעתם לפיתרון הבעיה, בין בהגדלת כוח האדם המטפל בצרכי האזרח ובין בקביעת מועדים ברורים ומוחלטים עם סנקציות בצידן- המחייבות את הרשויות לתת מענה מהיר.

קישורים:
מתן רישיון עסק לעסק שאינו עומד בדיני התכנון והבניה- הנחיית היועמ”ש
מתי יינתן רישיון לעסק שאינו עומד בדיני התכנון והבניה
מתן היתר זמני או רישיון זמני לעסק שאינו עומד בדיני התכנון והבניה
הקלות בהוצאת רישיון עסק- תיקון 110 לחוק התכנון והבניה

פסיקה:

תפ(פ”ת) 17984-11-11 מפעת 1965(1987) בע”מ ואח’ נ. מדינת ישראל ( 15.12.16) [פורסם בנבו]


מצאתם טעות? רוצים להגיב, להוסיף? כתבו לנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *