אחריות נושאי משרה- סעיף 15(2) לחוק רישוי עסקים

על פי הוראות סעיף 15(2) לחוק רישוי עסקים, היה ועבירה על החוק נעברה על ידי תאגיד, יואשמו באותה עבירה גם נושאי משרה בתאגיד (המפורטים באותו סעיף)
במהלך השנים ניתנו על ידי בתי המשפט מספר פסקי דין  הקובעים כללים מנחים, ונוגעים בסוגיות שונות הקשורות ביישומו של הסעיף. במאמר זה אנו מביאים את עיקרי הפסיקה בנושא.
עודכן לאחרונה- 17.1.18סעיף 15(2) לחוק קובע כי במידה ונעברה עבירה על חוק רישוי עסקים על ידי תאגיד, יואשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל או מנהל רשום לפי כל דין, שותף- למעט שותף מוגבל- או עובד מנהלי בכיר באותו תאגיד ואחראי לעניין הנדון, אם לא הוכיחו שהעבירה נעברה שלא בידיעתם או שנקטו כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה. ( ההדגשות אינן במקור ש.י.)

מרכיבי הסעיף
“יואשם”
בפסק דין מתכת באר שבע  נקבע כי נוסח הסעיף מחייב את המאשימה להגיש כתבי אישום גם נגד נושאי המשרה המפורטים בסעיף.  באותו מקרה הואשמו  התאגיד ומנהלו בניהול עסק ללא רישיון. בעסקת טיעון ביקשה התביעה  כי המנהל יודה בעובדות אך לא יורשע, וכי התאגיד לבדו יורשע בעבירה.
עוד נקבע באותו פסק דין כי,כאשר מדובר בעבירות שבוצעו על ידי תאגיד, רצוי למצא ולאתר את אותו מנהל, בשר ודם, אשר היה בכוחו למנוע את ביצוע העבירה על ידי התאגיד. אמנם, אם יוגש כתב אישום רק נגד תאגיד לא בהכרח יהיה מדובר בכתב אישום “פגום”, אך קיים אינטרס ציבורי הבא לידי ביטוי בהוראות החוק שהאדם, מבצע הפעולה בשם התאגיד יובא לדין בעצמו.
עם זאת, בפסק דין מיטל יבוא ושיווק בית המשפט פסל עסקת טיעון בה נמחקו כל המנהלים מכתב האישום ונותרה החברה בלבד כנאשמת. בית המשפט ציין כי יש להבהיר לציבור כי האישום בגין ניהול עסק ללא רישיון- יהיה גם נגד הנפשות הפועלות בו.

מיהו נושא המשרה לפי הסעיף
על התביעה להוכיח את תפקידו של  נושא המשרה, וכי הוא עונה לדרישות הנקובות בסעיף.
הדברים יהיו פשוטים, ככל שמדובר במנהל רשום ברשם החברות או בחברות קטנות בהן, בדרך כלל, קיים אדם אחד או שניים הבוחרים, מטעמים כלכליים ועסקיים, לנהל את עסקם באמצעות חברה.
אך, כאשר מדובר בחברות גדולות המנהלות מספר רב של עסקים טעוני רישוי כגון: רשתות גדולות בעלות מספר סניפים, או תאגידי ענק בהם, המנהלים הרשומים אינם אלו שמנהלים את העסק בפועל וקיימים בעלי תפקידים האחראים על תחום הרישוי והתפעול של החברה, התמונה תהיה יותר מורכבת.
בתאגידים אלו ניתן אמנם להגיש תביעה נגד המנהלים הרשומים, אך אם מבקשים להעמיד לדין מנהלים פעילים, על התביעה יהיה להוכיח כי מדובר באנשים האחראים על התחום ויכולים להשפיע על קבלת ההחלטות בתאגיד.
במילים אחרות- כלל לא בטוח כי בית המשפט ייתן ידו ל”תסמונת הש.ג.” וירשיע עובד זוטר או אף בדרג ביניים בחברה, כאשר המנהלים הבכירים ירחצו בניקיון כפיהם.
כך למשל נקבע בפסק דין קו צינור הנפט אילת אשקלון בו הוגש כתב אישום נגד המשנה למנכ”ל בלבד, כי יש להוכיח את מידת אחריות הנאשם לניהול התאגיד, את יכולתו להשפיע על מידת מעורבות התאגיד בביצוע העבירות, את הכוח שהיה לו למנוע, לצמצם או לשנות באופן כלשהו את מהלך התנהלות התאגיד ולהביא בכך לקבלת רישיון עסק. באותו מקרה נפסק כי, לא הוכחה יכולתו של הנאשם להשפיע על קבלת החלטות שונה בתאגיד והוא זוכה. בית המשפט מצא לנכון להוסיף ולציין כי השאלות האמורות מעוררות ספק בדבר היות הסמנכ”ל האדם הנכון במקום הנכון או שהוא קורבן נוח להקרבה.
עוד נקבע שם כי התביעה לא הוכיחה שהנאשם  היה האחראי לעניין הנדון. עצם העובדה שמכתב התראה הועבר אליו על ידי הרשויות אינו אומר שהוא אכן זה שהיה הכתובת הרלוונטית.לא די בכך שמדובר בעובד מנהלי בכיר.
בפסק דין פטרוכים נקבע כי מנהל עבודה באתר העבודה של התאגיד, שהיה במקום בכול הביקורים של בעלי התפקידים השונים, היה אחראי שאנשים יעשו את העבודה שלהם, היה בקשר עם גורמים שונים מטעם המאשימה ואף לקח על עצמו התחייבות להפסקת פעילות אסורה, ייחשב למנהל פעיל, גם אם היה מי שממונה עליו בפעילותו.
בפסק דין ב.מ. איכות הסביבה נדון מקרה בו התאגיד הנאשם היה בבעלות תאגיד אחר והנאשם היה בעל מניות בתאגיד האחר. הנאשם היה גם רשום כבעל העסק בבקשה לקבלת רישיון, הוא הגיע לתחנת המעבר מידי יום, דאג לשוב בשעת הסגירה תוך שהוא מוודא שהכול כשורה. נאשם נוסף היה רשום כמנהל של התאגיד שהינו הבעלים של התאגיד הנאשם – שניהם הורשעו.
בפסק דין אמבר נקבע כי מהנדס המפעל הינו מן המנהלים שסעיף 15(2) לחוק מטיל עליהם אחריות אישית.

מנהל רשום
בפסק דין ירדן מינרלים בית המשפט לא קיבל כראיה שמדובר במנהל רשום, את תדפיס רשם החברות. על התדפיס היה רשום שאינו מהווה תחליף למסמכים מתיק רשם החברות. בנוסף, מועד התדפיס היה מאוחר למועד אליו התייחס כתב האישום.

הימנעות מלהעיד
בפסק הדין ריבוע כחול ישראל בע”מ  הואשם התאגיד בניהול מרכול ברמת השרון ללא רישיון. כן נתבעו ראש מחלקת הרישוי של התאגיד ובעל זכות חתימה בו, ראש אגף תכנון משק ותחזוקה בתאגיד ומנהל הסניף הרלוונטי.  שלושתם בחרו שלא להעיד בבית המשפט.
בית המשפט זקף את ההימנעות מלהעיד לחובת הנאשמים, וקבע כי כאשר התביעה הביאה ראיות לגבי תפקידי הנאשם, והנאשם טוען כי תפקידו או היקף אחריותו אינו כפי שנטען על ידי התביעה, עליו להעיד על כך. באותו מקרה הסיק בית המשפט כי  משהנאשמים לא העידו לגבי תפקידם, הרי שהם היו בעלי התפקידים הרלוונטיים.

האם ניתן לתבוע את המנהל ללא תביעה נגד התאגיד?
בפסק דין חיים ורסנו נקבע כי ניתן לעשות כן. עוד עולה מפסק הדין כי אמנם על מנת לתבוע תאגיד בעבירה פלילית הדורשת יסוד נפשי יש להוכיח כי אדם פלוני, שסמכויותיו ותפקידיו הם כאלו שניתן לראות בהתנהגותו את התנהגות התאגיד, ביצע את המעשים המיוחסים. כאשר אדם עצמו נתבע, השאלה אם ניתן לתבוע גם את התאגיד אינה רלוונטית. הכלל הוא שאורגן של חברה תמיד נושא באחריות למעשיו והעובדה שביצע מעשיו באמצעות חברה לא תעמוד לו כהגנה מפני תביעה. (ראו גם פסק דין חיים גלנט).

ההגנות
קיימים שני מצבים חלופיים, אשר בהתקיימם תקוםלנאשם הגנה מפני הרשעה. האחד- שלא ידע על ביצוע העבירה. השני-  שנקט כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירת הוראות חוק רישוי עסקים.
גם אם הנאשם ידע כי העסק פועל ללא רישיון, עדיין יכולה לעמוד לו ההגנה שנקט בכול האמצעים הסבירים למנוע את העבירה.

העדר ידיעה – “טעות במצב הדברים”
בשל רוחב היריעה, אנו ניגע בנושא זה על קצה המזלג-
מנהל בעסק יתקשה להוכיח כי לא ידע שהוא מפעילו ללא רישיון, שהרי מראש הסעיף חל על אורגנים בתאגיד שתפקידם הוא לטפל בעניין או שמעצם תפקידם עליהם לדעת את מצב הרישוי של העסק. ברור שמנהל, שזהו תפקידו בתאגיד, יתקשה לשכנע את בית המשפט כי טענת חוסר הידיעה נטענת בתום לב. ונדגיש שאין מדובר בטעות ב”מצב המשפטי” (כגון טענה שלא ידע שהעסק טעון רישיון).
אמנם סעיף 34יח לחוק העונשין מקנה פטור מאחריות פלילית במקרה של “טעות במצב הדברים” אך לעניין זה אנו מבקשים להזכיר גם את הוראות סעיף 30 לחוק הקובע שמי שטוען שיש בידיו רישיון עליו הראיה.
עוד נקודה שיש לתת עליה את הדעת היא, שעל עבירות לפי חוק רישוי עסקים חלה אחריות קפידה (ללא צורך בהוכחת יסוד נפשי) ולפיכך טענת הטעות במצב הדברים הינה בעייתית אף יותר.
ככלל, אנו סבורים שטענה כאמור ניתן יהיה להעלות במקרים קיצוניים בלבד, כגון זה שנדון בפסק דין תעשיות אבן וסיד שם קבע בית המשפט כי מדובר במפעל העומד על תילו למעלה מ 50 שנה ובאין מפריע נוצרת ההנחה שהוא פועל כדין ועל התובעת הוטל להראות שבמשך 50 שנה לא ניתן לעסק כל רישיון.
מקרה נוסף נדון בפסק דין אלימלך שם הנאשם קיבל רישיון כפי שביקש בעצמו, אלא שהרישיון היה רשום על שם אדם אחר. בית המשפט קבע שמותר היה לו לסבור שיש לו רישיון.

נקיטת כל האמצעים להבטחת שמירת החוק
הדרישה בסעיף היא, מחד שיינקטו כל האמצעים, ומאידך שהאמצעים יהיו סבירים.
לשם בדיקה אם ננקטו כל האמצעים הסבירים המצויים ברשות הנאשם, נקבע בפסק דין שביט רמי שיש להשוות בין הסמכויות המוקנות לבעל המשרה לבין מעשיו בפועל. אם הנאשם הפעיל את כל מה שהיה מוסמך להפעיל אך העניין לא נפתר, ייתכן והוא יהיה פטור מהאחריות הפלילית. באותו מקרה נדון ניהול ללא רישיון של סניף המשביר לצרכן, שנרכש בהליך הכינוס של הרשת. בית המשפט אמנם גילה הבנה לאופן רכישת הסניפים בהליך של כינוס ולמספר הרב של הסניפים שהיו ללא רישיון עסק בעת הרכישה, אך עם זאת  מאחר והיה מדובר באי עמידה בדרישות משטרה וכיבוי אש בסניף המצוי בדיזנגוף סנטר סבר בית המשפט כי כאן מדובר בעניינים מהותיים.
עוד נקבע שם  כי היקף עסקים נרחב אינו יכול לשחרר מנהל  מקיום דרישות בטיחות, וכי מנהל לא יכול להתנער מאחריות למחדלים, ועליו לבדוק כי האנשים אותם מינה לטפל בנושא מסוים אכן ביצעו את עבודתם. מנהל לא יכול להסתתר מאחרי עובדיו כשהוא בוחר לא לדעת.
הסעיף דורש שיינקטו כל האמצעים הסבירים –לכן נקבע כי אין די בעשייה חלקית. האמצעים הסבירים יכללו גם סגירת העסק במידת הצורך.
נקודה נוספת שיש לשים אליה לב היא, שלשון הסעיף אינה דורשת שינקטו אמצעים סבירים להשגת רישיון עסק, אלא אמצעים סבירים להבטחת שמירת החוק, דהייו כל הוראות החוק ולא רק השגת רישיון עסק.

האם ניתן להרשיע על פי הוראות סעיף 15(2) בהפרת צו מנהלי?
בפסק דין פטרוכים ביקשה המאשימה להרשיע את המנהלים בגין הפרת צו סגירה מנהלי  מכוח הוראות סעיף 15(2). בית המשפט קבע כי ניתן להרשיע בעבירות מכח סעיף זה רק בעבירות על פי סעיף 14 לחוק. לא ניתן ליחס מנהל עבירה של הפרת צו מנהלי באמצעות סעיף 15(2) וזאת גם אם הצו מופנה לאותם מנהלים.
משמעות הפסיקה כאן היא, שניתן לתבוע מנהל ישירות בגין הפרת צו שהוצא נגדו, אך לא מכוח סעיף 15(2).

האם למנהל יש דרך להימנע מהרשעה פלילית?
על פי הוראות סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי (החסד”פ) ניתן, ככלל, לבטל הרשעה כאשר בית המשפט הרשיע את הנאשם אך לפני מתן גזר הדין בית המשפט מוצא לנכון לגזור עונש ללא הרשעה. ניתן להחיל הוראות סעיף זה בתביעות לפי חוק רישוי עסקים.

האם קיימת חובת שימוע וחקירה אישית בטרם הגשת כתב אישום מכוח סעיף 15(2)?
נניח שהתביעה מבקשת להגיש כתב אישום נגד תאגיד ומנהלו. ומקיימת חובת שימוע וחקירה למנהל או לבעלים. בכתב האישום נתבע גם מנהל פעיל נוסף מכוח הוראות סעיף 15(2), ללא שניתנה לו אפשרות השימוע  והוא לא נחקר.
בפסק דין מ.ר.נ. השקעות טען הנאשם כי בטרם יוגש נגדו כתב אישום מכוח סעיף 15(2), יש לאפשר לו להוכיח כי קיימות לו ההגנות האמורות בסוף הסעיף. טענתו נדחתה.
בית המשפט דחה את הטענה וקבע קבע כי, למרות שהיה רצוי שתגבה עדות מכול מי שמבקשים להאשים, הרי שחוק רישוי עסקים אינו מחייב זאת.
עוד נקבע, כי מאחר ועבירה על חוק רישוי עסקים הינה עבירה מסוג אחריות קפידה ( ללא צורך בהוכחת יסוד נפשי), ומאחר וניתן להאשים אחד או יותר מהאנשים על פי האמור בסעיף 15(2),  אין חובה לגבות גרסה מכול אחד מהנאשמים מכוח הסעיף.
הסיפא לסעיף מהווה טענות הגנה שצריכות להישמע בשלב הבאת הראיות.

פסיקה:
עמק(הרצ’) 7294/07 מדינת ישראל נ. ריבוע כחול ישראל בע”מ (14.10.09) [פורסם בנבו]
חע”מ (ב”ש) 3623/08 עירית באר שבע נ. מתכת באר שבע עדין בע”מ (2.2.11) [פורסם בנבו]
תפ(ק”ג) מדינת ישראל- המשרד לאיכות הסביבה נ. פטרוכים(אשדוד) בע”מ ואח’ (12.10.10) [פורסם בנבו]
עמק(הרצ’) 389/06 מדינת ישראל נ. חיים ורסנו ( 11.9.11)[פורסם בנבו]
ע”פ 137/79 חיים גלנט נ. מדינת ישראל פ”ד לה(3) 746 (1981).
תפ(חי’) 622/04 מדינת ישראל נ. חב’ קו צינור הנפט אילת אשקלון בע”מ (28.9.06) [פורסם בנבו]
עפא (ת”א) 80067/06 שביט רמי נ. מדינת ישראל- עיריית תל אביב יפו (7.4.08) [פורסם בנבו]
(ת”א) 5174-02-15 מ.ר.נ. השקעות בע”מ ואח’ נ. מדינת ישראל (5.12.16) [פורסם בנבו]
ת”פ (חולון) 16248/02 מדינת ישראל נ. מיטל יבוא ושיווק
עמק (אש’) מדינת ישראל נ. ירדן מינרלים 2001 בע”מ (10.2.03) [ פורסם בנבו]
הפ(חי’) איגוד ערים לאיכות הסביבה (תחנת כח חדרה) נ. תעשיות אבן וסיד בע”מ (12.9.02) [ פורסם בנבו]
רע”ס (אשד’) 53526-11-14 עיריית אשדוד נ.ירון אלימלך (6.10.16) [פורסם בנבו]תפ(חד’) 2593/06 מדינת ישראל- המשרד לאיכות הסביבה נ. אמבר מכון לתערובות- אגודה שיתופית חקלאית מרכזית בע”מ ( 30.1.08)[פורסם בנבו]


מצאתם טעות? רוצים להגיב, להוסיף? כתבו לנו

תגובה אחת בנושא “אחריות נושאי משרה- סעיף 15(2) לחוק רישוי עסקים”

  1. הנושא אכן עכשוי ואנו נדרשים חדשות ובקרים לנושא וחושבני שהמאמר שלך ממש ממצא ומלמד

    אשר גרנר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *