עירייה רשאית להחליט כי במקטעים מסוימים בעיר תתבצע אכיפה מוגברת של חוק רישוי עסקים ביחס לסוגי עסקים מסוימים ("אכיפה מוגברת"). במקרה כזה על העירייה לבצע את האכיפה המוגברת לגבי כל העסקים מאותו הסוג באותו מקטע עירוני באופן שוויוני. 

עודכן ביום 26.3.2022

ברחוב אלנבי בתל אביב קיים מקבץ של בארים הפתוחים לאורך כל שעות הלילה ללא שקיבלו "היתרי לילה". על פי חוק, ניתן היה להותירם פתוחים עד לשעה 2 בלילה בלבד. בעיריה התקבלו טענות רבות על מטרדים ביחס למקטע מסוים ברחוב, על סחר בסמים, עבירות רכוש ועוד.
העיריה החליטה, במסגרת מדיניות של הגברת אכיפה, לאכוף את שעות הסגירה באותו מקטע של הרחוב בלבד, ועל כך הגישו מספר בעלי עסקים באותו מקטע, תביעה נגד העירייה.

התערבות בית המשפט בשיקול דעת הרשות-
בית המשפט קבע כי החלטת העיריה הנדונה הינה החלטה המצויה בתחום שיקול הדעת הסביר, ובית המשפט לא ימיר את שיקול דעתו בשיקול דעת הרשות. כן נקבע, כי לא נמצא פגם בשיקול דעת העיריה בעניין זה.
כך גם נקבע כי לעותרים אין זכות קנויה לפתוח את עסקיהם לאחר 2 בלילה.
עם זאת בחן בית המשפט את סבירות ההחלטה בדבר הגברת האכיפה.

טענת ההסתמכות
נקבע כי העובדה שהדין לא נאכף במשך זמן, או שנאכף באופן חלקי, אינה מונעת מהרשות לשנות מדיניות זו ואינה מקימה כל זכות לפעול בניגוד לדין, ובכלל זה אינה מקימה את הזכות להסתמך על העדר האכיפה.

מתן זמן התארגנות-
נקבע כי, למרות שלעותרים אין זכות קנויה להפעיל עסקם בשעות הלילה, הרי שבמצב של שינוי מדיניות אכיפה, על הרשות להודיע על כך מראש לבעלי העסקים ולתת להם זמן סביר להתארגנות.

העדר חובת שימוע-
נקבע כי החלטה על אכיפה אינה פוגעת בזכות קיימת ולכן הרשות אינה חייבת בקיום שימוע בטרם תקבל החלטה בדבר הגברת אכיפה.

כללי מדיניות אכיפה-
במספר פסקי דין נקבע כי בשל קיום אמצעי אכיפה מוגבלים, הרשות רשאית לקבוע מדיניות אכיפה, שלא בהכרח מביאה לאכיפה מוחלטת. בית המשפט לא יתערב, ככלל, בקביעת מדיניות אכיפה של רשות ויעשה זאת רק כאשר ישנה התנערות מוחלטת או הימנעות בלתי סבירה של רשויות מאכיפת החוק. ( פסק דין שקם, פסק דין ברמר, פסק דין כפר אדומים).

האם היה על העיריה לנקוט במדיניות האכיפה המוגברת רק נגד עסקים שגרמו למטרדים?
בית המשפט קבע שלא. במקרה זה הוכח כי קיימת בעיה של מטרד בכול מקטע הרחוב. אין חובה על העיריה להוכיח איזה בית עסק גורם למטרד. בנוסף- די בכך שבתי העסק אינם עומדים בדרישות החוק, ואין צורך להוכיח מטרד נוסף כלל ועיקר.

האם העיריה צריכה להראות קשר בין שעות הפתיחה למטרדים?
נקבע כי העיריה אינה צריכה להראות בדרגת וודאות מוחלטת כי מדיניות האכיפה המוגברת תביא להפחתת המטרדים. די בכך שהעיריה תראה כי פעילותה מפחיתה את המטרדים וכי פעולותיה נמצאות במתחם הסבירות.

נקיטת אמצעים מידתיים יותר-
נקבע כי, כשאין לפרט זכות משפטית בחוק או שאין אינטרס כבד משקל של פרטים, הרשות אינה מחוייבת לקבל את ההחלטה, מבין החלופות האפשריות, הפוגעת באינטרס הפרט במידה המזערית.
כאשר בעל עסק יכול להמשיך ולהפעיל את עסקו כדין, אין מקום לשקול שיקולים של פגיעה פחותה.

אכיפה בררנית-
נקבע כי לכל היותר, זכותם של העותרים היא שהעיריה תקיים אכיפה גם במקומות אחרים, ולא קיימת הזכות כי העיריה לא תאכוף עליהם את קיום החוק.
לעיריה היה מותר לאכוף את החוק במקטע הספציפי יותר מאשר בכול חלקי העיר, אך בתוך המקטע, צריכה הייתה העיריה לאכוף את החוק במידה שווה.

פסיקה שאוזכרה:
עת"מ 35032-07-15 שי חצבני ואח' נ. עיריית תל אביב-יפו (16.11.16) [פורסם בנבו]
בג"ץ 551/99 שקם בע"מ נ. מנהל המכס ומע"מ, פד"י נד(1) 112.
עע"מ 2469/12 ברמר נ. עיריית תל אביב-יפו (25.6.13) [פורסם בנבו]
בג"ץ 4681/15 כפר אדומים כפר שיתופי להתיישבות קהילתית בע"מ נ. השר להגנת הסביבה (17.3.16) [פורסם בנבו]