על רשות הרישוי להשיב בכתב לפניית בעלי עסקים המבקשים לברר האם עסק מסוים אותו הם מנהלים (או מבקשים לנהל) טעון רישיון עסק.

עדכון אחרון- 25.2.2022

הפניה- 
על בעל העסק לפנות לרשות בכתב תוך ציון מפורט של העסק: תוכן העיסוק, היקף העיסוק ומיקום מדוייק. על הפונה לנהוג בתום לב ולגלות לרשות את כל העובדות הרלוונטיות המצויות בידיעתו, שאחרת לא ניתן יהיה לתת לו מענה נכון וממצה.

המענה-
במספר חוקים נקבעה חובת רשות לענות לאזרח הפונה אליה בשאלה.
חוק חופש המידע-
בסעיף 1 לחוק חופש המידע נקבע כי לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות אותו החוק.
בסעיף 2 לאותו החוק (סעיף ההגדרות) נקבע כי רשות ציבורית כוללת רשות מקומית.
בסעיף 7 לאותו החוק נקבע כי בקשה תיעשה בכתב ותיענה בכתב וכן נקבעו לוחות זמנים למתן מענה.

חוק לתיקון סדרי מנהל (החלטות והנמקות) תשי"ט- 1958 ( להלן: "חוק ההנמקות")
על פי הוראות חוק ההנמקות (סעיף 2), כאשר עובד ציבור (ובכלל זה עובד רשות מקומית) מתבקש בכתב להשתמש בסמכות שניתנה לו על פי דין, עליו להשיב למבקש בהקדם בכתב (בכפוף למועדים שנקבעו בחוק וסייגים הנוגעים בעיקרם לביטחון המדינה וצנעת הפרט).
על חובה זו עמד בית המשפט בפסק דין גנאם שם נאמר במפורש כי על עובד ציבור חלה חובה שבחוק להשיב לפניה שהוגשה אליו בכתב, בין תשובה מלאה ובין תשובה לפיה העניין דורש בירור נוסף (שאז יש לפרט ככל הניתן, מהו אותו בירור נוסף), בתוך 45 ימים, לכל היותר, ממועד הפניה.

עוד צויין באותו פסק דין כי אמנם נקבע בסעיף 6(ב) לחוק ההנמקות כי אם לא התקבלה תשובה בתוך 3 חודשים רואים בכך החלטה לסרב לבקשה לקבלת המידע, אולם החובה הראשונה והעיקרית היא חובתה של הרשות כלפי האזרח למתן תשובה.

תזכיר חוק – סדרי מנהל (הסדרת עבודת הרשות המנהלית וזכויות הפונה לרשות), התשע"ד – 2014
בשנת 2014 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק בעניין סדרי מנהל וזכויות הפונה לרשות ובה נקבעו הוראות מפורטות ברוח הדברים האמורים לעיל.
חשוב לציין כי בהוראות הצעת החוק הנ"ל (סעיף 30) קיימת גם חובה על האזרח הפונה לגלות את מלא העובדות הנוגעות לעניין, המצויות בידיעתו. רשות תהיה רשאית להחזיר פניה בשל אי גילוי עובדות רלוונטיות או מסירת מידע מטעה ביודעין.

ועוד נציין כי, גם כיום, ללא הוראות הצעת החוק- חובה על האזרח הפונה לרשות לעשות זאת בתום לב וניקיון כפיים.

חוק רישוי עסקים-
חובת המענה לאזרח הוסדרה גם בחוק רישוי עסקים בסעיף 6ה  המתייחס לחובת רשות הרישוי לתת, לבקשת פונה, חוות דעת מקדמית, בדבר התאמת עסק מוצע לדרישות החוק, אשר בתחום סמכותם.
פרק ב' לתקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), קובע את ההסדרים באשר לבקשת חוות דעת מקדמית. בתקנות אלו נקבעו גם המועדים למתן מענה לבקשה כאמור.

כאשר הפונה שואל אם עסק מסוים טעון רישיון-
ניתן ללמוד גזירה שווה מההסדר שנקבע ביחס לחוות דעת מקדמית, לחובה לתת מענה בכתב גם לשאלה הנוגעת לחובת הרישוי של עסק ספציפי. (זאת במיוחד לאור הוראות יתר החוקים שצוינו לעיל).
עם זאת, בניגוד לדרישה למסמכים בבקשה לחוות דעת מקדמית- הרי בבקשה למידע ביחס לחובת הרישוי של עסק ספציפי, נראה שלא יהיה צורך בהגשת מפות ומסמכים נוספים.
במידה והרשות סבורה שנדרש לה מסמך מסוים על מנת להשיב לשאלה הספציפית, ומדובר בדרישה סבירה, אין מניעה לבקש זאת מבעל העסק.
ייתכנו גם מצבים בהם העסק כבר פועל והרשות סבורה, שעל מנת לתת תשובה, עליה לבקר במקום העסק, או שבהתאם לנסיבות אין צורך בביקור כאמור.

יובהר כי, בתשובת הרשות אין משום מתן חוות דעת משפטית האם לעסק מסוג מסוים באופן עקרוני דרוש רישיון, אלא במתן תשובה ביחס לעסק ספציפי, אשר עיסוקו (הקיים או המתוכנן) מפורט במכתב הפנייה של המבקש. התשובה  שתינתן תוגבל לעיסוק המתואר בלבד הממוקם (או אמור להיות ממוקם) בכתובת מסוימת.

בין אם תנקוט הרשות בדרך בדיקה זו או אחרת-  על הרשות חלה חובה לתת מענה לפניה כאמור.

בקשת מידע כאשר מתנהלים הליכים בגין עבירות תכנון ובניה-
לעיתים בקשה למתן תשובה לשאלה הנדונה קשורה לעובדה שמתנהלים כבר הליכים נגד בעל העסק בשל עבירות על חוק התכנון והבניה- נראה שאין לקשור בין בקשת בעל העסק למתן תשובה לשאלה האם העסק טעון רישוי, לבין מצבו התכנוני של העסק. הקשר בין שני החוקים הינו חד כיווני.
חוק רישוי עסקים נועד להגן על מטרות שונות בחלקן, מאלו שעליהן נועד להגן חוק התכנון והבניה. השמירה על חוקי התכנון והבניה הינה רק מטרה אחת ממכלול מטרות החוק. לעומת זאת חוק התכנון והבניה לא נועד להגן על קיום הוראותיו של חוק רישוי עסקים. 

חקיקה שאוזכרה:
חוק חופש המידע, תשנ"ח – 1998
חוק לתיקון סדרי המנהל (החלטות והנמקות), תשי"ט – 1958
חוק רישוי עסקים, התשכ"ח -1968
וכן ראה-תזכיר חוק -סדרי מנהל(הסדרת עבודת הרשותהמנהלית וזכויות הפונה לרשות), התשע"ד- 2014

פסיקה-
עפ"א 5093-02-17 גנאם ואח' נ. מדינת ישראל (20.3.17)[פורסם בנבו]