מהם "משחקים"- סעיף 2ב(ב) לחוק רישוי עסקים (פריט 7.6)

סעיף 2ב  לחוק רישוי עסקים דן במקום לעריכת משחקים. סעיף 2ב(ב) מגדיר "משחקים" כדלקמן:
"משחקים באמצעות מכונות המופעלות באופן מכני או חשמלי או בדרך אחרת וכן משחקי ביליארד, קלפים, קוביות וכיוצא באלה."
בתי המשפט כבר עמדו על כך כי: "הגדרה זו אינה מן המוצלחות ואינה מבהירה היטב מהן אותם משחקים הטעונים רישוי".

מעיון בדברי ההסבר להצעת החוק  (תיקון מס' 5)- עולה כי לנגד עיני המחוקק עמד בין היתר עסק של מועדון למשחקים באמצעות מכונות המופעלות באופן מכאני או חשמלי.

בפסק דין מגורי  וכן בפסק דין אפרגן, בית המשפט עמד על כך, שאין מדובר בהכרח במשחקים שהינם אסורים, או במקום המוחזק לצורך הגרלות או הימורים, שלא כדין, באופן המהווה עבירה.   שהרי אילו היה הדבר כך- ממילא לא ניתן היה לקבל רישיון עסק בגין אותו עסק.

בפסק דין טנדו  נקבע כי ייתכן שגם משחקיה לפעוטות נכללת בהגדרה זו.

מתי "משחקים" יהפכו ל "משחקים אסורים"?

כאן עלינו לפנות לסעיף 224 לחוק העונשין המגדיר מהם " משחקים אסורים" כדלקמן:
"משחק אסור" – משחק שבו עשוי אדם לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה לפי תוצאות המשחק, והתוצאות תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת.

ארגון ועריכה  של משחק אסור או השתתפות במשחק אסור,  מהווים עבירה פלילית על פי סעיפים 225 ו 226 לחוק העונשין.

החוק מחריג ( בסעיף 230) מגדר משחק אסור-  משחק  שהתקיימו בו שלושת התנאים הבאים- העריכה מכוונת לחוג אנשים מצומצם, המשחק אינו חורג מגדר שעשוע או בידור, והם אינם נערכים במקום שרגילים לערוך בו משחקים אסורים.

לעניין זה נאמר בפס"ד רומנו- נאמר כי המדיניות העומדת ברקע האיסור על משחקי מזל שמה דגש בולט על מימד הסיכון שבהתמכרות. מכאן האבחנה בין משחקים מותרים הנעשים בחוג סגור ובמקום פרטי לשם שעשוע או בידור בלבד וזאת גם אם מתלווה להם טובת הנאה כספית שולית, לבין משחקים הפתוחים לציבור הרחב הנערכים במועדון משחקים, אשר טיבם חורג באופן ברור מגדר המשחקים לשם הנאה בלבד.

ועוד נציין כי סעיף 233 קובע חזקה כי רואים משחק בקלפים, בקוביות או במכונת משחק כמשחק שבו עשוי אדם לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה- כל עוד לא הוכח ההיפך.
דהיינו- מי שמארגן או עורך או משחק בקלפים, בקוביות או במכונת משחק צריך להוכיח כי המשחק לא היה בעבור כסף וכי לא חלים עליו החריגים המנויים בסעיף 230.

חקיקה:

חוק העונשין, תשל"ז- 1977– סעיפים- 224-230
חוק רישוי עסקים, התשכ"ח -1968– סעיף 2ב
צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשע"ג- 2013– פריט 7.6

פסיקה:

עפ"א ( ב"ש) 36049-02-10  אמנון כהן מגורי נ. מדינת ישראל- עירית אילת (20.3.109 ) [פורסם בנבו].
עפ"א (ב"ש) 35938-02-10 שלומי אפרגן נ. עיריית אילת  (28.3.10) [פורסם בנבו]
בש"א (חי') 2013/08 טנדו-מרכז הורים וילדים בע"מ נ. קורמן נחום בע"מ ( 25.5.088) [פורסם בנבו]
רע"פ 9140/99 רומנו נ. מדינת ישראל פ"ד נד(4) 349

לקבלת עדכונים דרך קבוצת הפייסבוק: הקבוצה ‏רישוי עסקים חוק, הלכה ומעשה‏
ליצירת קשר: info@buslic.co.il
כל האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי וכל המידע המצוי באתר משמש כמידע כללי בלבד. אין בדברים האמורים בכדי להחליף מידע הניתן על ידי עו"ד, ועל הקורא לפנות ולהתייעץ עם עו"ד העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה משפטית כזו או אחרת. כל המסתמך על האמור לעיל בכל דרך שהיא, עושה זאת על אחריותו בלבד והאחריות לכל תוצאה ישירה או עקיפה, בשל הסתמכות על האמור, תחול על המשתמש בלבד.
שושי יוסקוביץ' ,עו"ד
Buslic Site © Shoshi Joskowicz