לרשות הרישוי יש סמכות להעביר כל בקשה לרישיון עסק לכל אחד מגורמי הרישוי המנויים בסעיף 1(ב) לחוק רישוי עסקים (איכות הסביבה, משטרה, רשות הכבאות, שר הרווחה והעניינים והחברתיים, שר החקאלות, שר הבריאות), אם היא סבורה שאישור כזה נדרש כדי לקיים איזו ממטרות החוק המנויות בסעיף 1(א) לחוק.
רשות הרישוי יכולה להעביר את הבקשה לאישור כל אחד מגורמי הרישוי, ולא רק לאלו אשר הסכמתם נדרשת על פי צו רישוי עסקים לאותו העסק. 

עודכן ביום 5.3.19 בעקבות תיקון 34 לחוק
המאמר נכתב בשיתוף עם עו"ד שושי יוסקוביץ'

במקרה שהובא בפנינו, בעלים של מסעדה בשטח של 400 מ"ר הגיש בקשה לרישיון עסק. לאחר עריכת ביקורות במקום, היחידה לאיכות הסביבה הודיעה על סירוב, בשל העדר מערכות טיהור אויר ומאחר והמקום פועל ללא מיגון אקוסטי מתאים. על פי צו רישוי עסקים, לא נדרש אישור איכות הסביבה  לפריטי הרישוי בגינם התבקש הרישיון.

האם הרשות רשאית להעביר את הבקשה לגורמי רישוי נוספים על אלו המצויינים בצו?

על פי הוראות סעיף 6(ד) לתקנות רישוי עסקים, מותר לרשות הרישוי להעביר בקשה לרישיון עסק לאישור גורמים נוספים שאינם מנויים בצו רישוי עסקים, אם לדעתה מתן הרישיון טעון בדיקה של גורמים נוספים. התנאי הוא שההעברה לאישור אותו גורם נעשית כדי להבטיח קיום מטרה מהמטרות הקבועות בסעיף 1(א) לחוק רישוי עסקים.
דהיינו- רשות הרישוי רשאית להפנות בקשות לרישיון עסק לכל אחד מהגורמים המנויים בסעיף 1(ב) לחוק, גם אם, על פי האמור בצו רישוי עסקים, הסכמת אותו גורם רישוי אינה נדרשת לשם הוצאת הרישיון.

מה דינם של תנאים שהציב גורם רישוי שהסכמתו אינה נדרשת על פי הוראות הצו? מה דינה של התנגדות גורם כאמור למתן רישיון בכלל?

סוגיה זו נדונה בפסק דין אבו כליב. שם ביקש העותר לקבל רישיון עסק למגרש אחסנת מתכת. המשטרה פנתה לעירייה וביקשה כי, כל הבקשות למתן רישיוונות למגרשי אחסנת מתכת יופנו לעיונה (למרות שאיננה גורם מאשר על פי צו רישוי עסקים), שכן, לפי מידע מודיעיני המצוי בידיה, מגרשים אלו מהווים במקרים רבים מוקד לפעילות פלילית.
המשטרה הביעה התנגדותה למתן רישיון לעותר, ורשות הרישוי אכן סרבה להוציא רישיון על בסיס התנגדות זו.
בית המשפט קבע כי העירייה הייתה חייבת להתייחס לעמדת המשטרה. "לו הייתה ההעירייה נמנעת מלהסתמך על עמדת המשטרה, שעה שזו הונחה בפניה, כי אז הייתה פועלת בחוסר סבירות. משהונחה כבר עמדת המשטרה בפני העירייה, מחובתה היה לשקול ולבחון, בין יתר השיקולים, את התנגדות המשטרה". (ההדגשה במקור). עמדה זו של בית המשפט אושרה בערעור, בפסק דינו של בית המשפט העליון. כך גם אימץ בית המשפט את העמדה שהובעה בפסק דין מזרחי מנשה,  (בו נדון מקרה בו העירייה פנתה מיוזמתה לקבלת עמדת המשטרה לגבי עסק שבוצעה בו בעבר פעילות פלילית), לפיו, בנסיבות הללו, לו העיריה לא פנתה למשטרה כי אז הייתה פועלת בחוסר סבירות.

עוד קבע בית המשפט כי המלצת המשטרה אינה מחייבת את העיריה, ולכן בדק בית המשפט את סבירות התנגדות המשטרה.

לעניין הטענה על הפגיעה בחופש העיסוק- נקבע בפסק הדין כי אין בעצם התנגדות המשטרה, כשלעצמה, (למרות שאינה גורם מאשר לפריט הרישוי הספציפי) כדי לפגוע בחופש העיסוק באופן בלתי מידתי. כאשר עמדת המשטרה הינה מבוססת וסבירה- אין מדובר בפגיעה בחופש העיסוק.
לעניין סמכויות המשטרה  למניעת מתן רישיון לפי סעיף 8א2 לחוק (לאחר תיקון 34 ) ראה:  תיקון 34- הרחבת סמכויות המשטרה למניעת מתן רישיון – ס' 8א2

חקיקה:
חוק רישוי עסקים, התשכ"ח -1968 -סעיף 1 (א)4
תקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), התשס"א- 2000  – סעיף 6 (ד)

פסיקה:
עת"מ 681/08 אבו כליב מוחמד נ. ראש עיריית חיפה ואח' (10.12.08) [פורסם בנבו] (קיימים כ 11 פסקי דין מאוחרים יותר אשר ציטטו פסק דין זה).
עעמ 10692/08 אבו כליב נ. ראש עיריית חיפה (פורסם בנבו, 1.7.09)
עת"מ (חי') 4118/07 מזרחי מנשה נ. עיריית חיפה  (28.5.07)[פורסם בנבו]