ביוני 2016 נכנס לתוקפו תיקון לחוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת עבירות (להלן: "החוק").

סעיף 3 לחוק קובע סמכות קצין משטרה, שהוסמך לכך, להוציא צו להגבלת שימוש במקום לתקופה של עד 30 יום ( להלן: "צו הגבלת שימוש"), כאשר קיים חשד לקיום עבירה. בית המשפט דן בפרשנות הסעיף ובכללים ליישומו.
למרות שעבירות על פי חוק רישוי עסקים אינן מסוג העבירות שבגינן מורשה המשטרה להוציא צו על פי סעיף זה, לעיתים עסק מסוים גם טעון רישיון וגם קיים חשד כי מתנהלת בו פעילות עבריינית, ולפיכך מצאו לנכון להתייחס לפסיקה בעניין.

תודה לעורכת הדין נעה טלבי שהעבירה לנו את פס"ד אליקשוילי.

בית המשפט המוסמך לדון בערעור על הוצאת צו הגבלת שימוש

כל עוד לא הוגש כתב אישום- הסמכות נתונה לבית משפט שלום.

לאחר הגשת כתב אישום- הסמכות נתונה לבית משפט הדן בכתב האישום. ( על פי הוראות סעיף 2 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו- 1996).

מהות הסמכות של בית המשפט

בפסקי דין אפי כהן ואליקשוילי נקבע כי סמכות בית המשפט בבואו לדון בערעור על צו הגבלת שימוש, הינה סמכות מקור ולא סמכות ערעורית.

משמעות הקביעה היא, כי לבית המשפט ישנה סמכות ביקורת רחבה על מעשה הרשות ( יותר מאשר סמכות ביקורת רגילה על פעולות והחלטות מנהליות).

משמעות זו מתחזקת, מאחר והגוף הדן בערעור על הצו הינו גוף שיפוטי ולא גוף מינהלי, ויש לו סמכות לקבל ראיות בלתי קבילות ( סעיף 5(ג) לחוק).

עם זאת, ציין בית המשפט, כי למוציא הצו עומדת חזקת התקינות המנהלית- חזקה, הניתנת לסתירה, כי הצו הוצא כדין.

חובת שימוע

החוק קובע חובת שימוע רק לאחר הוצאת הצו– (סעיף 3(ד)). בית המשפט מציין כי, מאחר ומדובר בצו אשר מטרתו מניעת עבירות, הרי שעריכת שימוע מוקדם, משמעה מתן אזהרה מראש למעורבים בעבירה, שמטבע הדברים יעלימו את הראיות ויסכלו את החקירה הפלילית. המטרה היא הליך מהיר, שמטרתו מניעת המשך פעילות עבריינית. לכן, ברוב המקרים, אין מקום להליך של שימוע מוקדם.

יהיה מקום לשימוע לפני הוצאת הצו– כאשר אין חשש לסיכול הצו,או כאשר הטענה לפעילות פלילית היא לגבי עסק שמירב פעילותו חוקית והוא קיים תקופה ארוכה לפני הוצאת הצו.

שימוש בחומר חסוי

האפשרות של בית המשפט לעיין בחומר חסוי שלא מועבר לעיון המערער נקבעה בסעיף 5ג לחוק. למרות שאי חשיפת המידע פוגעת ביכולת העורר להיערך לשימוע, נקבע כי מדובר בהכרח בל יגונה, מאחר ומדובר בחקירה פלילית שעדיין לא בשלה לכלל כתב אישום. ( הדבר דומה למעצר בטרם הגשת כתב אישום).

אם הוצא צו על פי החוק, לא יוצא צו נוסף בתוך שנתיים ללא אישור פרקליט המחוז

סעיף 3(ה) לחוק  קובע, כי היה והוצא צו למניעת שימוש במקום, לא ניתן להוציא צו מנהלי נוסף בתוך שנתיים ממועד פקיעת אותו  הצו, אלא באישור פרקליט מחוז. על פרקליט המחוז להשתכנע כי היה שינוי של ממש בנסיבות.

מאחר והתיקון האמור לחוק נכנס לתוקף ביוני 2016- נשאלה השאלה מה דינם של צווי מניעת פעולות שניתנו עוד לפני התיקון, האם המגבלה של שנתיים חלה גם צווים אלו?

בפסק דין שלולשוילי נקבע כי אישור פרקליט המחוז נדרש , גם לגבי צווים שהוצאו עוד בטרם נכנס התיקון לחוק לתוקפו.

ניהול עסק ללא רישיון אינו נימוק להוצאת צו הגבלה לפי חוק זה

בפסק דין אוסטנין טענה המשטרה כי עסק של זנות מתנהל במסווה של עסק למכירת אביזרי מין. המשטרה פעלה להגשת כתב אישום וביקשה הוצאת צו סגירה שיפוטי לפי בעיף 17 לחוק רישוי עסקים, כן הוציאה המשטרה צו לפי חוק וביקשה מבית המשפט להאריכו. בית המשפט קבע כי לא ניתן להשתמש בטענה שמתנהל עסק ללא רישיון כנימוק להוצאת צו הגבלת שימוש.

פרשנות מונחים בסעיף 3(א) לחוק

סעיף 3א לחוק קובע כי לקצין המשטרה נתונה הסמכות להוצאת צו הגבלת שימוש, כאשר יש לו יסוד סביר להניח, כי המקום משמש לביצוע עבירה (מאלו המנויות בתוספת לחוק) כחלק מפעילותו השגרתית.

"פעילות שגרתית"

בית המשפט נדרש לשאלה האם ניתן להוציא צו הגבלת שימוש לעסק, שטרם החל לפעול, או שרק החל בפעילותו.

בית המשפט הקיש לענייננו מהפסיקה הנוגעת ל"משחקים אסורים", וציין כי עוד בפסק דין משה סלח נקבע שגם אם ביום הראשון בו נפתח עסק מגלה המשטרה, כי האנשים שאושר להם היכנס למקום משתתפים במשחק בלתי חוקי, אפשר להסיק שהמקום נפתח או הועמד לשימוש (כולו או בחלקו)  לצורך משחקים בלתי חוקיים.

לאור זאת, עמדת בית המשפט הייתה, כי לקצין המשטרה קנויה הסמכות למנוע מראש פתיחת עסקים העלולים לפגוע בשלום הציבור ולהביא לעבריינות. כל פרשנות אחרת תצמצם באופן משמעותי את השימוש בחוק ותפגע במטרותיו.

"יסוד סביר להניח"

צו הגבלת שימוש הינו צו זמני. לכן סבר בית המשפט, שהדרישה לקיום "יסוד סביר להניח", הינה דרישה מקלה המסתפקת גם במידע מודיעיני בלתי קביל, וזאת נוכח מטרתו המניעתית של הצו.

המבחן הינו "מבחן הראיה המנהלתית"- האם רשות מנהלתית סבירה הייתה מגיעה לאותו ממצא על בסיס אותן ראיות. לעניין  זה יש לבחון את עוצמת הראיות המנהליות, משקל הזכויות הנפגעות, ואף ניתן להסתמך על ראיות מודיעיניות.

לבחינת סבירות ההחלטה השיפוטית החיל בית המשפט את אותם מבחנים שנקבעו ביחס לבחינת צו סגירה על פי סעיף 17 לחוק רישוי עסקים. (ראה- צו סגירה שיפוטי- ס' 17 לחוק רישוי עסקים- הקריטריונים להפעלתו)

"הסכנה לציבור"

עוד נקבע כי, כאשר מקום נחשד בקיום הימורים פרטיים קיימת סכנה מיידית וממשית בהמשך ניהול המקום.

בשולי הדברים נבקש לציין מספר נסיבות, אשר איפיינו את פסק הדין אפי כהן–

 מפעיל העסק טען כי מדובר בעסק שטרם החל לפעול ולפיכך לא ניתן היה להוציא צו הגבלת שימוש- בית המשפט קבע כי טענה זו אינה מתיישבת עם סכומי הכסף הגדולים שנמצאו במקום, כשחלקו הגדול נמצא בתחתוניו. התנהגות זו אינה תואמת פעילות של עסק כשר.

עוד טען מפעיל העסק כי מדובר בקפה אינטרנט- אך בדיקת המשטרה העלתה כי למחשבי העסק אין כל חיבור לאינטרנט, וכי מדובר בדפדפן דמה המחובר למפעיל בעסק.

מבחן נוסף העומד לרעת המערער הינו, שמפעיל העסק לא פתח תיק אצל רשויות המס, לא הוגשה בקשה לרישיון עסק של קפה אינטרנט, הוצג רק עמוד ראשון של הסכם שכירות ללא ציון מטרת השכירות וללא ראיה כי שולמו דמי שכירות ועוד.

חקיקה שאוזכרה:

חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות, תשס"ה- 2005
חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996, ס' 2,3

פסיקה שאוזכרה:

עק (קריות) 25296-09-16 אפי כהן נ. משטרת ישראל – תחנת עכו (25.9.16) [פורסם בנבו]
צמ 54428-12-16 גיאורגי אליקשוילי נ. מדינת ישראל- משטרת ישראל (11.1.17) לא פורסם.
ע"פ 130/60 משה סלח נ. היועץ המשפטי לממשלה פ"ד יד 1361
צ"מ 2376-11-16 שלולשוילי נ. משטרת ישראל- מפקד חוף (20.11.16) [פורסם בנבו]
צ"מ (קריות) 22137-11-16 משטרת ישראל- רישוי עסקים צפון נ. סבטלנה אוסטנין (23.11.16) [פורסם בנבו]