בית המשפט עיכב ביצוע צו סגירה שיפוטי שניתן לעסק, עד למתן החלטה בעניין בקשה להארכת מועד ביצוע צו סגירה.

ביום 28.12.10 ניתן צו סגירה שיפוטי לעסק של מכירת רכב. רק ביום 21.1.16 קיבל המבקש הודעה כי מאחר ואין בידו רישיון ניתנת לו ארכה של 30 יום לסגירת העסק. בסופו של יום ניתנה למבקש ארכה של כחצי שנה נוספת לסגירת העסק. משלא הצליח המבקש  לקבל רישיון עסק עד לתום אותה חצי שנה, התבקשה הארכה נוספת.

למבקש ניתנה ארכה על מנת שיקבל היתר לשימוש חורג במקרקעין. אמנם המבקש לא הגיש את הבקשה לשימוש חורג כראוי, אך הרשות לא הודיעה לו על כך.

יתרה מכך- הרשות (רשות הרישוי ולא הוועדה המקומית), ללא סמכות, דנה בבקשה ודחתה אותה ממש ביום בו תמה הארכה שניתנה למבקש להשיג את ההיתר.

בנסיבות אלו, קבע בית המשפט, קיים סיכוי לקבלת ערעורו בעניין אי דחיית מועד צו הסגירה, ולכן ניתן הצו הזמני המבוקש.

נקבע כי בסוג זה של בקשה לצו זמני, ייערך איזון בין סיכויי הערעור לבין מאזן הנוחות. יבחן הנזק שייגרם לאינטרס הציבורי אם העסק לא ייסגר, לעומת הנזק שייגרם לבעל העסק אם העסק כן ייסגר. כן ייתן בית המשפט את הדעת לזכות בעל הדין לקבל את יומו בבית המשפט.

עוד משיקולי בית המשפט- תובא בחשבון משמעות סגירת עסק המתנהל במקום במשך שנים לאחר מתן צו סגירה, מבלי שהרשות פעלה נגדו, כפי שהייתה צריכה לפעול, ובאזור מצויים עסקים דומים. לכן, במאזן בין הנזק הציבורי לבין הנזק שיגרם למבקש- מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש.

פסק הדין שנסקר: עפ"א 8144-08-16 ממן נ. עירית חדרה (11.8.16) [פורסם בנבו].

לעניין מתן צו סגירה שיפוטי על פי ס' 17 לחוק ראה גם:
 צו סגירה שיפוטי- ס' 17 לחוק רישוי עסקים- הקריטריונים להפעלתו
ערעור על החלטה למתן צו סגירה שיפוטי – ס' 17 לחוק
סעיף 17, עדכוני פסיקה – דצמבר 2017
סעיף 17 לחוק רישוי עסקים- עדכוני פסיקה מרץ 19