מהו “עסק” טעון רישיון לפי חוק רישוי עסקים

חוק רישוי עסקים, ( להלן: “החוק”) למרות שמו, אינו מגדיר מהו “עסק” לעניין תחולת החוק. לא כל עסק, באשר הוא, טעון הוצאת רישיון. צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) מונה, ברשימה סגורה, את העסקים אשר ניהולם מחייב הוצאת רישיון.
עדיין נשאלת השאלה, מתי פעילות מסוימת הינה פעילות פרטית ומתי היא מגיעה לכדי “עסק”, כמשמעותו בחוק. בית המשפט קבע מספר קריטריונים להבחנה בין עיסוק פרטי לבין עסק טעון רישיון לפי החוק.

בפסק דין תנובה דן השופט חשין לעומק בשאלה זו. ראשית פנה השופט להוראות החוק ולאחר מכן בדק מהם המבחנים ליישומן. בשל העדר הגדרת המונח בחוק, נקבע כי “עסק” לצורך פרשנות החוק נובע מתכלית החוק, ולצורך כך פנה השופט להוראות סעיף 1 לחוק.

סעיף 1 לחוק קובע בבירור על אילו ערכים נועד החוק להגן, ויודגש, מדובר ברשימה סגורה. איכות הסביבה, מניעת סכנות לשלום הציבור והבטחה מפני שוד והתפרצות, בטיחות הנמצאים במקום העסק וסביבתו, מניעת סכנות של מחלות בעלי חיים ומניעת זיהום מקורות מים בחומרי הדברה, בדשנים או בתרופות, בריאות הציבור- לרבות תנאי תברואה נאותים, קיום דיני התכנון והבניה וקיום הדינים הנוגעים לשירותי הכבאות.

צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) מונה רשימה של כל העיסוקים הטעונים רישוי- שכן, לא כל עסק באשר הוא, טעון רישוי.

סעיף 32 לחוק קובע כי לצורך תחולת החוק, יראו כעסק גם עיסוק של חבר בני אדם, אף שאינו לשם הפקת רווחים, אם נתקיים בו אחד משני התנאים- הנהנים היחידים הם חברים שהצטרפותם מותנית בתשלום דמי חבר, ו- אילו המקום היה פתוח לציבור הרחב – היה נחשב לעסק.

דהיינו- אין צורך שעסק/עיסוק/פעילות ינוהלו למטרה עסקית או רווחית על מנת שיחויבו בהוצאת רישיון.

מאחר והכוונה להפקת רווח אינה תנאי לקיומו של “עסק” לפי דרישות החוק, בית המשפט יבדוק אם מדובר ב”עסק”  על פי המענה לשתי שאלות- האם הפעילות/עיסוק ללא פיקוח הרשויות מסכנות את קיום אחת ממטרות החוק האמורות לעיל. ( למשל- האם הפעילות מסכנת את בריאות הציבור (כגון-חלוקת מזון), גורמת למטרד סביבתי וכו’, והאם הפעילות נכללת באחד מסעיפי הצו הקובע מהם עסקים טעוני רישוי.

אך בכך לא די, עדיין קיים הצורך להבחין בין פעילות פרטית לבין פעילות הנכללת בהגדרת “עסק”. היכן עובר הגבול?

לשם מענה לשאלה זו נשוב לפסק דין תנובה, המוזכר לעיל. באותו פסק דין בחן בית המשפט את השאלה, מתי פעילות הנכללת בתוך עסק מסוים תיחשב לעסק בפני עצמו הטעון רישיון נפרד. באותו מקרה מנה כבוד השופט חשין מספר מבחני משנה, אשר נראה כי הם יכולים לשמש ככלי עזר  ולהועיל גם בענייננו-

מבחן משנה אחד הינו התדירות וההיקף- בהפעלת מבחן משנה זה יש לזכור כי גם פעילות בהיקף מוגבל יכולה לפגוע, אף בחומרה, באחד מהאינטרסים המוגנים בחוק ולכן- כדברי כבוד השופט חשין- יש להשתמש במבחן עזר זה בהיגיון ובשום שכל.

מבחן משנה נוסף- אותו מכנה בית המשפט- מבחן על- הוא מבחן תכלית החוק לקיום ראוי ומאוזן של אינטרסים שהחוק נועד להגן עליהם. לשם הפעלת מבחן זה יש לענות על השאלה- האם הפעילות הנבחנת עלולה לפגוע באחד מאותם אינטרסים שהחוק נועד להגן עליהם.

לכן, הפעלת מבחני המשנה תיעשה באופן הבא- ראשית נשאל האם הפעילות מסכנת את אחד מהערכים המוגנים בחוק,  ואם כן- עד כמה. דהיינו- מהו היקף הפעילות ומהי רמת הסיכון הנשקפת ממנה. מבחני האופי המסחרי של הפעילות והרווח המופק ממנה הינם מבחני ראיה בלבד, ולא מבחני מהות.

ברוח הדברים הללו נקבע, בפסק דין רמת יוחנן, כי בריכת שחיה בקיבוץ מסוים המשרתת את שוכרי יחידות דיור בקיבוץ וילדי חוץ המגיעים לחוגים טעונה רישיון עסק ( לא נקבעה עמדה לגבי כלל הבריכות בקיבוצים, באשר הם, למרות שבריכות אלו יכולות לשרת עשרות רבות של אנשים).

כך גם נקבע, בפסק דין קבסה, כי הפעלת חוות סוסים וקליניקה לרכיבה טיפולית טעונה רישיון עסק, וכך גם נקבע, בפסק דין בראז, כי ניהול חוות גידול סוסים טעון רישיון עסק.

לסיכום– בהעדר הגדרה ברורה בחוק למונח “עסק”, בית המשפט קבע מבחנים עקרוניים לאורם יבחן אם עיסוק או פעילות מסוימים טעונים רישיון (הנמנה ברשימת העסקים בצו) כאשר השאלה המהותית היא האם הפעילות פוגעת בערכים המוגנים על ידי החוק, ואילו משמעות חומרת הפגיעה ותדירותה נתונים לשיקול דעת בית המשפט, בכול מקרה לגופו.

בשולי הדברים נבקש לציין כי חוק רישוי עסקים אינו הכלי החקיקתי היחידי לאכיפה ולשמירה על אותם ערכים מוגנים המנויים בס’ 1 שבו. כך למשל ניתן לאכוף בניה שלא כדין באמצעות חוק התכנון והבניה, פגיעה באיכות הסביבה באמצעות חוקי הגנה על איכות הסביבה וכו’ וכל זאת לללא קשר לשאלה האם הפעילות נכללת בגדר “עסק” טעון רישוי או לא.

סעיפי חוק שאוזכרו-
חוק רישוי עסקים, התשכ”ח -1968 ס’ 1, ס’ 32
צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשע”ג- 2013

פסקי דין שאוזכרו-
רעס (חד’) 24089-03-12 עיריית חדרה נ. עפר בראז, (28.8.16) [פורסם  בנבו]
רע”פ 4270/03 מדינת ישראל נ. תנובה- מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע”מ , פד”י נט (3), 673.  
 ע”פ (חי’) 38096-06-15 מדינת ישראל נ. קיבוץ רמת יוחנן (10.11.15) [פורסם בנבו]
רעס 25204-11-13 המועצה המקומית זכרון יעקב נ. דוד קבסה (25.2.15) [פורסם בנבו]

ראה גם:
גידול בעלי חיים, החזקתם והטיפול בהם טעונים רישיון עסק
 דרישת רישיון עסק לבריכות שחיה בקיבוצים
עסק בתוך עסק- סעיף 33 לחוק רישוי עסקים


מצאתם טעות? רוצים להגיב, להוסיף? כתבו לנו