דרישת רישיון עסק לבריכות שחיה בקיבוצים

במשך שנים רבות בריכות שחיה בקיבוצים לא נחשבו כ”עסק” הטעון רישיון על פי חוק רישוי עסקים, אך בפסק דין רמת יוחנן (מחוזי) ניתן לראות בקיעים בגישה זו. אמנם לא נקבע קטגורית כי כל בריכות השחיה בכול הקיבוצים חייבות ברישיון עסק, אך נקבעו קריטריונים מסוימים, אשר בהתקיימם, גם קיבוץ יצטרך להוציא רישיון עסק בגין ניהול בריכה בתחומו.
נקבע כי בריכת שחיה בקיבוץ המשמשת גם את השוכרים יחידות דיור בקיבוץ (בתשלום), וילדי חוץ המקבלים בה שעורי שחיה, טעונה רישיון עסק.

בקיבוץ רמת יוחנן קיימת בריכת שחיה לשימוש החברים, ובנוסף, משתמשים בבריכה גם  שוכרי יחידות דיור בקיבוץ.

בית משפט השלום ( הערכאה דלמטה) סבר שבריכות שחיה בקיבוצים אינן חייבות ברישיון וזאת משום ששני פסקי דין מחוזיים האחד משנת 1970 ( בעניין קיבוץ הגושרים ) והשני משנת 2001 ( בעניין יעקב אסולין) קבעו כך. מאחר ואותם פסקי דין ניתנו כבר לפני שנים רבות, הרי שאילו המחוקק חשב שיש לשנות את המצב, מן הסתם היה קובע בחקיקה כי בריכות שחיה בקיבוצים טעונות רישיון. מאחר והמחוקק לא עשה דבר לשנות את המצב שנקבע באותם פסקי דין- הרי שאין לשנות את הקביעה האמורה בהם.

יותר מכך- בשנת 2013 שונה צו רישוי עסקים ובפריט 7.4 א’ נקבע כי בריכות המשמשות עד 4 יחידות דיור אינן טעונות רישיון. מכאן הסיק בית המשפט כי, מאחר והמחוקק נתן את דעתו על שאלת השימוש “המעין פרטי” בבריכות שחיה, מאחר ופסקי הדין הקודמים היו מונחים לפני המחוקק ומאחר והמחוקק לא קבע דבר לגבי בריכות שחיה בקיבוצים- הרי ברור שהמחוקק התכוון שלא לחייבן בהוצאת רישיון עסק.

בית המשפט המחוזי הפך את פסק הדין.

ראשית מזכירה כבוד השופטת כי כבר בפסק דין תנובה ציין בית המשפט העליון כי פסקי דין אלו ראויים לעיון נוסף.

פסק דין הגושרים ניתן ב 1970, ושם בית המשפט לא ראה להבחין בין בריכה בקיבוץ לבין בריכה המשרתת משפחה או מספר משפחות.

בית המשפט, בענייננו, מאבחן את הקיבוץ של שנות ה70 מהמקרה שלפנינו, בכך שכיום הקיבוץ משכיר חדרים על בסיס מסחרי, כאשר חלק מתנאי השכירות הוא זכות השימוש בבריכה. דהיינו- הבריכה משמשת את עסק ההשכרה.

גם פסק דין אסולין רואה את הקיבוץ כמעין משפחה גדולה שאינו יכול, מעצם טיבו, להיפתח לקהל הרחב. שם קבע בית המשפט כי גם בריכה בקיבוץ יכולה להיכנס לגדר חוק רישוי עסקים ויש לבחון, לצורך יישום ס’ 32 לחוק רישוי עסקים, את היקף העיסוק (גודל הבריכה הנדונה), מספר האנשים אותם הוא עשוי לשרת, ואפיונים נוספים הנוגעים למטרות החוק.

גם את נסיבות פסק דין אסולין מאבחן בית המשפט, מאחר ובענייננו הקיבוץ פתח את שעריו, ומקיים עסק השכרת חדרים. הבריכה אינה משמשת רק את חברי הקיבוץ אלא גם את עסק השכרת החדרים אותו מנהל הקיבוץ (וחוגי שחיה לילדי  חוץ).  בכך נשמט הצביון המשפחתי מהבריכה הקיבוצית. עסק השכרת החדרים המאפשר שימוש בבריכה, צבע את השימוש בבריכה בצבע עסקי מסחרי. מכאן נגזרת חובת המדינה להתערב באופן ניהול הבריכה לטובת כל הציבור (שאינו חברי הקיבוץ) המשתמש בה, ולכן חוק רישוי עסקים יחול על ניהול בריכה כאמור.

בית המשפט מציין כי הוא אינו קובע עמדה ביחס לחובת רישוי של בריכות בקיבוצים באשר הם. הוא מוסיף כי כדי להחיל חובת רישוי על כל הבריכות בקיבוצים דרוש ככל הנראה שינוי חקיקתי.

בית המשפט, בישמו את העקרונות שנקבעו בפסק דין תנובה, קובע כי  לאדם מהחוץ (שוכרי הדירות וילדי החוץ) המשתמש בבריכת השחייה, קיימת צפייה סבירה שהבריכה תעמוד בדרישות הבטיחות, הבריאות וכדומה. (אין הדבר דומה למי שבא להתארח בבריכה בבית פרטי).

לכן לבריכה בקיבוץ, המופעלת כאמור, קיים צביון עסקי וחוק רישוי עסקים חל עליה.

החלת דיני רישוי עסקים תקבע על פי הצורך בהגנה על הערכים המנויים בס’ 1.

פריט 7.4 הוסף בשנת 2013 וקובע תחולת החוק על בריכת שחיה, לרבות מאגר מים המשמש לשחיה ולנופש, למעט בריכה המשמשת עד 4 יחידות אירוח למטרת נופש. השופטת מציינת בהערת אגב, כי ייתכן בהחלט לפרש את הפריט כך שכל בריכות השחיה (כולל  אלו המצויות בקיבוצים), יכללו בתחולת החוק למעט אלו המשרתות עד 4 יחידות נופש.

בית המשפט ציין כי אינו רואה כל הבדל בין יחידות נופש ליחידות מושכרות.

בשולי הדברים נבקש להעיר כי נראה לנו שבית המשפט יכול היה להחיל על המקרה את הוראות סעיף 33 לחוק רישוי עסקים. לאור ההלכה שנקבעה בפסק דין תנובה ומבחני העזר שנקבעו בו, ייתכן וניתן היה לקבוע כי ניהול הבריכה מהווה עסק משני בתוך העסק העיקרי של השכרת דירות. יצוין עוד כי לפי הוראות סעיף 33 ייתכן שהעסק המשני יהיה טעון רישיון עסק גם אם העסק העיקרי אינו טעון רישיון.

סעיפי חוק שאוזכרו
חוק רישוי עסקים, התשכ”ח -1968 ס’ 1, ס,32
צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשע”ג- 2013 -פריט 7.4א’

פסקי דין שאוזכרו-
ע”פ 38096-06-15 מדינת ישראל נ. קיבוץ רמת יוחנן (10.11.15) [פורסם  בנבו].
ע”פ 66/70 מדינת ישראל נ. קיבוץ הגושרים  (8.12.70) [פורסם בנבו]
ע”פ 704/99 מדינת ישראל נ. יעקב אסולין ואח’ (29.5.2001) [פורסם בנבו]
רע”פ 4270/03 מדינת ישראל נ. תנובה- מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע”מ, פד”י נט (3), 673.                        

מאמרים נוספים-
 “גידול בעלי חיים, החזקתם והטיפול בהם טעונים רישיון עסק”
מהו “עסק” טעון רישיון לפי חוק רישוי עסקים
“בריכות שחיה בבניין מגורים”
עריכת “אירוע” בבריכת שחיה


מצאתם טעות? רוצים להגיב, להוסיף? כתבו לנו

תגובה אחת בנושא “דרישת רישיון עסק לבריכות שחיה בקיבוצים”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *